פרטי דינים בהילכות יום טוב,הנאה השווה לכל נפש ועוד

 

 

א. מותר להקציף חלבון ביצה ביום טוב. ואין לעשות שוקולד ביום טוב, הואיל ואפשר לעשותו מערב יום טוב. אך המיקל על ידי שינוי יש לו על מה שיסמוך. (ילקו"י היותעו)

ב. מותר למרוח חמאה או שוקולד על פרוסת לחם, שאין ממרח באוכלים. (ילקו"י ה/תעז)

ג. אין עושים גבינה ביום טוב, שעל ידי נתינת האבקה לגבן, הוא מפריש בזה את הקרום מן החלב, ויש בזה משום איסור בורר, ועוד חששות. (שם)

ד. ומכל מקום מותר לעשות לבן ביום טוב, הואיל וכולו נקפה כאחד, ואין בו סרך מלאכה כלל. (שם)

ה. מותר להקפיא מים במקרר חשמלי (בפריזר) ולהופכם לקרח. וכן מותר לעשות גלידה ביום טוב, וכן מותר להקפיא ג’לי ביום טוב. (ילקו"י ה/תעח)

ו. עופות שממלאים אותם חתיכות בשר ואורז וכדומה, מותר לתופרן ביום טוב שנחשב צורך אוכל נפש, ובלבד שיתקן את החוט מערב יום טוב ולא יחתכנו ביום טוב. ואם נתנו החוט במחט מערב יום טוב ובמקרה הושמט משם, מותר ליתנו ביום טוב. ואם יש לו לתפור הרבה עופות יכין כמה מחטים ויתלה בהם החוטים מערב יום טוב, ואם לא היה לו הרבה מחטים או לא היה לו חוט בערב יום טוב, מותר לחתוך חוט ביום טוב ולתלותו בו ביום. ואחר שתפר החוט יכול לחתוך מה שנשאר עודף על התפירה. ועופות ממולאים וכן גדיים מבושלים מותר לחתוך חוט תפירתן בין ביד בין בכלי, ואפילו בשבת מותר. (ילקו"י ה/תפ)

ז. כשם שהותרה תפירה ביום טוב לצורך אוכל נפש, כמו כן מותר לקשור דלי לדלות מים מן הבור לצורך יום טוב. והנכון שיכוין בדעתו להתיר הקשר במוצאי יום טוב, כדי שלא יהיה קשר של קיימא, ויתירנו במוצאי יום טוב. (ילקו"י חלק ה’ עמוד תפא)

ח. מותר לברור ביום טוב לצורך בו ביום, אף על פי שאינו לצורך לאלתר. וכאשר המאכל מרובה והפסולת מועטת, יברור הפסולת מתוך האוכל. וכאשר הפסולת מרובה, יברור אוכל מתוך פסולת, כדי למעט בטירחא ביו"ט. ואפילו היה אפשר לו לברור מערב יום טוב ולא בירר, מותר לברור ביו"ט. וכל זה ביד, אבל בכלי כגון בטבלא או בנפה או בכברה אסור לברור. (שם)

ט. הבורר ביום טוב אוכל מתוך פסולת על דעת לאוכלו ביום טוב, ונמלך אחר כך והניחו לאחר יום טוב, אינו מתחייב משום איסור בורר, שגם ביום טוב אזלינן בזה בתר מחשבתו בעת הברירה. ולפיכך אם חשב בעת הברירה לברור על דעת לאוכלו לאחר יום טוב אף אם הוא אוכל מתוך פסולת אף שיאכל את המאכל ביום טוב, כבר עשה את האיסור בעת שברר על דעת לאוכלו לאחר יום טוב. ומכל מקום יאכל לאלתר שמא מתקן האיסור. (יבי"א ב/כו סק"ט)

י. מי שהיה שבע מאכילתו, ובישל ביום טוב, ואכל אכילה גסה, יש אומרים שעשה בזה איסור, ויש אומרים דפטור.

 

  

 

 

יא. הנאה השווה לכל נפש מותרת ביום טוב כאוכל נפש עצמו, ולכן מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, בזמן הקור. ומטעם זה מותר גם כן לחמם מים חמים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, שהיא הנאה השווה "לכל נפש" אבל לרחוץ כל גופו אסור, שאין זו הנאה השווה "לכל" נפש. ומים שהוחמו בערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת, ודוקא חוץ למרחץ אבל בבית המרחץ אסור. ובאמבטיה פרטית שנמצאת בדירתו יש להקל. (ילקו"י חלק ה’ עמוד תפב. וראה עוד בילקו"י חלק ד’ שבת כרך ד’ עמוד נח)

יב. מוגמר אסור ביום טוב, והיינו לפזר אבקת בשמים על גבי גחלים להריח, או לגמר כלים. אבל אם עושה כדי לתת ריח טוב בפירות למתקם לאכילה, מותר. ואפילו אם הם טובים וראויים לאכילה בלא זה, אלא שעל ידי כך ממתקם יותר, מותר. שאין דין מוליד ריחא באוכלים. ומטעם זה מותר גם כן לתת מי ורדים בכוס מים או יין ושאר משקים. וכן מותר לשפוך מי ורדים לתוך טבק הרחה. אבל אסור לשפוך מי ורדים ושאר מיני בשמים על מטפחת כיס. ורק בידים ובפנים מותר. (ילקו"י ה/תפג)

יג. מותר לעשן סיגריות ביום טוב, ואף על פי שיש פוסקים שאוסרים, כבר פשט המנהג להתיר בזה, ובפרט למי שמניעת העישון גורמת לו צער בהיותו רגיל לעשן. אולם אדם שלא הורגל בעישון כל כך ומכבדים אותו בסיגריה ביום טוב, נכון שימנע מלקבל הסיגריה לעשנה ביום טוב. (יבי"א ה/לט)

יד. יש להתיר לעשן סיגריות ביום טוב גם כשמודפסות עליהם אותיות שונות. ואף על פי שהוא מוחק את האותיות בעת שמעשן במקום האותיות ונשרפות האותיות על ידי כך. (שם)

טו. יש שנוהגים להחמיר שלא להסיר את האפר שנשרף מהסיגריה ביום טוב, מחשש שיהיו ניצוצות אש ניתזין עמו, ומכל מקום אין זה מעיקר הדין. (יבי"א ה/לח סק"א)

טז. יש אומרים שמי שאינו רגיל לעשן, שאסור לו גם לטלטל את הסיגריות לצורך חבירו המעשן ביום טוב. והעיקר לדינא דמותר לו לטלטל הסיגריות ביום טוב, ועל כל פנים סיגריות אלו מאחר וראויים לחבירו אינן מוקצה. (יבי"א א/לג סקי"ב. ב/כז סק"ה)

 

 

 

 

יז. אסור לבשל לצורך גוי ביום טוב, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה "לכם", לכם ולא לגויים. ואסור לבשל גם לצורך קראים ביום טוב. וכן אסור לבשל לצורך ישראל שמחלל שבת בפרהסיא. ואם בא גוי או קראי או מחלל שבת בפרהסיא לבקרו ביום טוב מותר לעשות קפה הרבה בבת אחת, באופן שישתה עימו גם בעל הבית. (ילקו"י חלק ה’ עמוד תפו)

יח. עכו"ם שהביא לישראל ביום טוב דבר שיש במינו במחובר, או מחוסר צידה, שיש לחשוש שמא תלשם ביום טוב, וטעה הישראל ובירך עליו כדי לאוכלו, אף על פי שהוא מוקצה יש לו לטעום מעט מהפרי, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. ואם היה בתוך הסעודה שאין כאן ברכה, וטעה הישראל ונתנו לתוך פיו ולעסו, אסור לו לבלעו. (יבי"א ב/ה סק"ג חיו"ד)

 

 

 

 

יט. ביצה שנולדה ביום טוב אסור לטלטלה, ומכל שכן שאסור לאוכלה, עד מוצאי יום טוב. אבל מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תישבר, ובלבד שהכלי לא יגע בה. ואם נתערבה באלף ביצים כולם אסורות, ואפילו ספק אם נולדה בחול או ביום טוב אסורה מספק, ואף אם ביצה זו שספק אם נולדה ביום טוב נתערבה באחרות אינה בטילה אפילו באלף. (ילקו"י ה/תפז)