דין מלאכות האבד,סחורה בחול המועד ועוד

 

 

א. אסור לכבוש כבשים אלא אם כן יכול לאכול מהם במועד, אבל אם אינם ראויים עד לאחר המועד אסור, ואם הוא דבר שאינו מצוי לאחר המועד מותר לקנותו ולכובשו, וכן אם יש לו דבר שיש חשש שיתליע אם לא יכבשנו במועד מותר לכובשו, דהוי דבר האבד. (ילקו"י ה/תקטו)

ב. אסור לקצור שדהו בחוה"מ, אלא אם כן יש חשש שתפסד התבואה אם ישהנה לאחר המועד. ואם אין לו תבואה בבית, אפילו הוא מוצא תבואה בשוק לקנות, אין מצריכים אותו לקנות מהשוק, אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר כדרכו, כדי לאכול מתבואתו במועד. (ילקוט יוסף חלק ה’ תקטו)

ג. עכברים שמפסידים בשדה אילן מותר לצודן כדרכו, שחופר גומא ותולה בה המצודה. וכן בשדה תבואה הסמוכה לשדה אילן. אבל אם אינה סמוכה לשדה אילן אין לצודן אלא על ידי שינוי, ומותר להכין המצודה בבית לצוד עכברים. (שם)

 

 

 

 

ד. כל סחורה אסורה בחוה"מ בין לקנות בין למכור, כל שאינה לצורך המועד. ואם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה בחוה"מ אפשר שיפסיד מהקרן מותר למכרה, אבל אם לא יפסיד רק מהריוח אסור למכרה. (ילקו"י ה/תקיג)

ה. אם הוא חייב לשלם איזה חוב, ואם לא ימכור סחורתו לא יוכל לשלם חובו, ואפשר שיגיע לו הפסד או נזק על ידי כך, מותר למכור סחורתו בחוה"מ, שזה גם כן נחשב כדבר האבד. וכן מותר למכור סחורתו בחוה"מ אם הגיע יום השוק בימי חוה"מ, וכמו כן אם באו תיירים בחוה"מ ועומדים לעזוב את העיר תוך זמן קצר, וקיים חשש שיאבדו הסוחרים הזדמנות למכור סחורותיהם ברווח הגון, יש להתיר במקרים כאלה. והוא הדין לירידים הקבועים מזמן לזמן, וגם בלי זה מותר למכור סחורה באופן שיבזבז רווחיו לצרכי יום טוב וחוה"מ. אבל אם הוא עשיר ויכול להוציא לשמחת יום טוב כרצונו אלא שאין בדעתו לבזבז כל כך, אין להתיר לו למכור סחורה כדי שיוציא יותר לשמחת החג. (שם)

ו. מי שבא דבר סחורה לידו מותר לישא וליתן בצינעא בתוך ביתו בחולו של מועד, הואיל ואין זו מלאכה ממש, אלא דיבור בעלמא הוא. ויש מי שנוטה להחמיר בזה, והמיקל יש לו על מה שיסמוך. (ילקו"י ה/תקיג)

ז. מותר להסתחר בבורסה בימי חוה"מ, באופן שיש חשש שהדברים הנסחרים בבורסה ירדו מערכן הריאלי. אבל אם אין חשש כזה, אסור להסתחר בבורסה, שהוא ככל פרקמטיא שחז"ל אסרו בחוה"מ. (ילקו"י ה/תקיד)

ח. מי שהלווה לחבירו מעות, מותר לתובעו בחול המועד. ומותר אפילו לתובעו בבית דין כדי שיפרע לו את חובו. ואם ביה"ד סגור בחוה"מ, אין לתובעו בבית משפט בלי היתר בי"ד.

 

 

 

 

ט. אסור לתקן מנעליו שנקרעו בתוך המועד, על ידי אומן. ויש מתירים לתקן מנעלים שנקרעו הרבה אם הוא צריך ללכת בהם, מכיון שעל ידי זה יקרעו עוד יותר והוי דבר האבד. ומכל מקום מותר לקנות נעליים חדשות בחוה"מ. (ילקו"י ה/תקיח)

 

 

 

 

י. כל מלאכות שאסור לעשותם בחול המועד, אסור לעשותם אפילו על ידי גוי. (ילקו"י ה/תקיט)

יא. סוחר שיש לו בית חרושת, והפועלים כולם הם גויים, ומקבלים שכר חודשי, (ולא שכר יומי) ובית החרושת ממוקם ברחוב הגויים, ומפורסם שהעובדים שם מקבלים שכר חודשי, מותר לו להמשיך להעסיקם בחוה"מ. (ילקו"י ה/תקי)

יב. יש אומרים שמי שיש לו בהמה שרגיל לעבוד בה בימות החול, ובחוה"מ אם לא יעבוד בה יפסיד מה שהבהמה אוכלת, מותר לו להשכיר את הבהמה לאינו יהודי שיעבוד בה, שמאחר ואם לא ישכירנה יפסיד אכילת הבהמה לשוא, חשיב כדבר האבד. (ילקו"י ה/תקיא)

 

 

 

 

יג. צרכי רבים מותר לעשותם בחוה"מ אפילו על ידי מעשה אומן ובפרהסיא, ואפילו יש בהם טרחא יתירה, כל שיש בהם צורך המועד, כגון לתקן הדרכים והכבישים ולהסיר מהם המכשולות, לבל תקראנה תאונות דרכים. וכן מותר לבנות מקוואות לצורך המועד, ואפילו כיוונו מלאכתם והשאירום בכוונה תחילה לעשותם בחוה"מ מותר. ויש אומרים שאם יש מנהיג ומפרנס שיכול לתקן ולעשות על דעת עצמו אסור לעשותם במועד. ויש מי שמתיר בכל ענין. והמיקל יש לו על מה שיסמוך. (ילקו"י ה/תקו)

יד. מותר למכונאי מקצועי לתקן על ידי מעשה אומן כל תיקון שיידרש באוטובוסים ציבוריים, או במוניות העומדות לשירות הציבור, או מכוניות משא העומדות להעברת מצרכים של אוכל נפש וכדומה. ורשאי המכונאי לקבל שכר תמורת עבודתו. אבל מכוניות פרטיות אין לתקנם על ידי מעשה אומן, ואפילו אם מתכוין להעביר בהם מצרכי אוכל נפש, כל שאפשר להעבירם בדרך אחרת אסור. אבל תיקון שהוא מעשה הדיוט ואין צריך אומן לעשותו מותר אפילו לצרכי יחיד ואפילו לצורך טיול בעלמא, וכן מותר לנקות המכונה וליפותה. כשאין טרחא יתירה בדבר. (ילקו"י ה/תקז)

טו. צרכי רבים שאין בהם צורך המועד אסור לעשותם על ידי מעשה אומן, ודוקא צרכי רבים הצריכים לגוף האדם במועד הותר לעשותם בחוה"מ, אבל צרכי מצוה אסור לעשותם אלא על ידי אומן עני שאין לו מה לאכול בחג. ולכן אסור לעשות מלבושים לילד הנימול בחוה"מ. וכן אסור לבנות ביהכ"נ בחוה"מ. ואין לסייד את בית הכנסת ולא לצבוע את התיבה של בית הכנסת בחוה"מ. אבל מותר לעשות ספסלים לביהכ"נ בחוה"מ, כדי למנוע ריב ומחלוקת. (שם)

טז. דוור (מחלק המכתבים) מותר לו להמשיך לעבוד בחוה"מ ללא כל פקפוק. שעבודה זו נחשבת כצרכי רבים. (ילקו"י ה/תקיב)

 

 

 

 

יז. אסור לכתוב (בכתיבה אשורית) בחוה"מ, ואפילו להגיה אות אחת בספר תורה אסור, אחר שאפשר להם לקרות בספר תורה אחר. במה דברים אמורים שחסר בספר תורה אות או תיבה, אבל אם יש דיבוק באותיות שפוסל הספר תורה באופן שאפשר לתקנו על ידי גרידת הדיבוק והפרדת האותיות זו מזו, מותר לתקנו בחוה"מ, שאין זה מעשה אומן. וכן אות שנמחקה ונטשטשה, ורשומה ניכר, מותר להעביר עליה קולמוס להכשירו, כי אין זה מעשה אומן, ואם אין להם ספר תורה אחר מותר לתקנו בחוה"מ, אפילו בכתיבת תיבה או יותר שחשוב כדבר האבד. (ילקו"י ה/תקכ)

יח. ספר תורה שגמרו הסופר קודם החג, ורשם התיבות "לעיני כל ישראל" סביב האותיות, והניח חלק באמצעיתם מותר לגמור הספר בחוה"מ. (שם)

יט. מחיקת אות יתירה בסוף התיבה שבספר תורה, אינה חשובה מעשה אומן, ומותר לעשותה בחוה"מ. (שם)