סדר תפילת מוסף בראש השנה ועוד

 

 

א. צריך לזמר במוסף: את "מוספי" יום הזכרון, כדי לכלל בזה גם מוסף ר"ח, בין ביום הראשון בין ביום השני של ראש השנה. ואם טעה ואמר "מוסף" יצא. וצריך לומר במוסף "ועקדת יצחק היום לזרעו תזכר" ויש נוהגים לומר לזרע יעקב.

ב. אם חל ראש השנה בשבת, ושכח להזכיר שבת בכלל, ואמר "את מוסף יום הזכרון הזה", ונזכר אחר שחתם "מקדש השבת וישראל ויום הזכרון", יצא בדיעבד. ובשבת יחתם שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים, ולא יאמר "היום".

ג. מנהגינו להשלים פסוקי שופרות בפסוק "וביום שמחתכם" אף על פי שלא מזכיר בו שופר אלא חצוצרות.

ד. נשים יכולות להתפלל מוסף של ראש השנה, היות ויש בו הרבה פסוקים של רחמים ותחנונים. ויש אומרים שאף חייבות להתפלל מוסף. ובשאר שבתות השנה נשים פטורות מתפילת מוסף, ומכל מקום אם מתפללות מוסף אין למחות בידן.

ה. אין להפסיק בשיחה בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, כי עיקר המצוה לדעת הרבה פוסקים בתקיעות דמעומד, והברכה מכוונת אליהם. ודבר זה שוה בין לתוקע בין לציבור השומעים. ואם עבר ושח אינו חוזר ומברך. ומכל מקום מותר לדבר לצורך ענייני התפילה והתקיעות, תיכף לאחר תקיעות דמיושב. ולכן מותר לתוקע ולקהל לומר פיוט "ה’ שמעתי שמעך יראתי", בין תפילת לחש לחזרה של תפילת המוספין. אך יש שנמנעין לאומרו מפני טורח ציבור. ומיהו לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד, מותר בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד.

 

 

 

ו. כשמסיים השליח ציבור עלינו לשבח שבסוף התפילה, תוקעים תרועה גדולה, לערבב השטן שלא יקטרג על שהולכים לאכול ולשתות כאילו אינם יראים מאימת יום הדין.

ז. אחר התפילה אסור לתקוע שלא לצורך שום קול, מאחר וכבר יצא ידי חובה, והתקיעה שבות ולא התרה אלא לצורך מצוה. וקטן פחות מגיל בר מצוה, שהגיע לחינוך, מותר לתן לו לתקוע ולהתלמד, ואין בזה אסור כלל.

 

 

 

 

ח. אוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, ואין מתענים בו. ואם חושש שיאריכו בשחרית ומוסף יותר מחצות היום, ישתה מים או תה (בסוכר) לפני התפילה כדי שלא ישאר בתענית. ומכל שכן כשחל בשבת. ונכון שהשליח ציבור לא יאריך יותר מדי, וכן הגבאים לא יאריכו במכירת המצוות, בכדי שיוכלו הקהל לאכול קודם חצות היום. ולא ירבה באכילה לאכול כל שבעו, כדי שלא יקל ראשו, ותהיה יראת ה’ על פניו.

ט. בברכת המזון אומרים יעלה ויבוא, "ביום הזכרון הזה", ואם שכח ולא אמרו, אינו חוזר. ואם נזכר לפני הטוב והמטיב יאמר ברוך אשר נתן וכו’ בשם ומלכות, וימשיך ברכת הטוב המטיב.

 

 

 

 

י. ראש השנה שחל בשבת אומרים צדקתך במנחה. ויש נוהגים שלא לאמרו. ונהרא נהרא ופשטיה. ומנהגינו כמו שכתב מרן בשולחן ערוך לומר צדקתך. ובמקום שאומרים גם כן אבינו מלכנו, יאמרו תחילה אבינו מלכנו ואחר כך צדקתך.

 

 

 

 

יא. ביצה שנולדה ביום טוב ראשון של ראש השנה אסורה גם בשני. וכן מה שנתלש בזה אסור בזה.

יב. בליל שני של ראש השנה מתחילים תפילת ערבית בפיוט "חון תחון" ומתפללים כמו בלילה הראשונה. ואם חל במוצ"ש אומרים ותודיענו, ואף על פי שעדין לא ברך בורא מאורי האש מותר לו להתפלל מתוך הסדור. וכן פשט המנהג. וסדר הקידוש של ליל שני של ראש השנה, יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. ומנהגינו פשוט כדעת מרן הש"ע לומר שהחיינו בקידוש ליל ב’ דראש השנה, אף אם אין פרי חדש על השולחן, ואם אפשר לו להשיג פרי חדש או בגד חדש, יניחנו לפניו בעת הקידוש, ויכוין לפטרו בברכת שהחיינו. ואם לא נתן לא עיכב.

יג. הנשים לא תברכנה שהחיינו בהדלקת הנרות של ראש השנה לא בראשון ולא בשני. והמנהג שנהגו להביא את הפירות והירקות שאומרים עליהם יהי רצון כנזכר לעיל, נוהג גם בלילה השני.

יד. יש להזהר בקדושת יום טוב של ראש השנה שלא להכשל בעשיית מלאכה או שבות.

טו. ביום שני של ראש השנה שחרית אומרים פיוטים השיכים ליום השני. ואומרים אותם אחר קדיש תתקבל, כמו שנתבאר לעיל לגבי היום הראשון.

 

 

 

 

טז. ביום השני מתפללים כמו ביום הראשון, וקורין מ – והאלקים ניסה את אברהם, עד סוף הסדרא. ומפטיר קורא כמו אתמול. וההפטרה בירמיה, כה אמר ה’ מצא חן במדבר, עד הבן יקיר לי אפרים.

יז. במוצאי ראש השנה מבדילין כמו במוצ"ש, אלא שאין מברכים על הבשמים ועל האש.

 

 

 

 

יח. בעשרת ימי תשובה בחתימת הברכה במקום: ברוך אתה ה’ "האל הקדוש" צריך לומר: "המלך הקדוש". לפי שהקב"ה מראה מלכותו ביושבו על כסא דין לשפוט את העולם, ומלך במשפט יעמיד ארץ. ואם טעה וחתם "האל הקדוש", אם נזכר בתוך כדי דיבור, שהוא זמן של אמירת ‘שלום עליך רבי’, ומיד חתם "המלך הקדוש", יצא. ואם נזכר לאחר מכן, חוזר לראש התפילה, כי שלושת הברכות הראשונות ברכות השבח הם ונדונים כברכה אחת, והטועה באחת מהם דינו לחזור לראש התפילה. וכל ששהה יותר מכדי שיעור ‘שלום עליך רבי’, אפילו שלא התחיל בברכה שאחריה, חוזר לראש.

יט. מי שטעה בעשרת ימי תשובה וחתם האל הקדוש, ותיקן ואמר המלך הקדוש, אך הוא מסופק אם אמר כן בתוך כדי דיבור או לאחר מכן, צריך לחזור לראש התפילה. וכל שכן אם יודע בודאי ששהה שיעור כדי דיבור.

כ. והוא הדין אם נסתפק אם אמר "האל הקדוש" או "המלך הקדוש" ונזכר בברכות שלאחר מכן, צריך לחזור לראש התפילה, שמסתמא אמר על פי הרגל לשונו בכל השנה "האל הקדוש". ויש אומרים שאם אמר תשעים פעם ברוך אתה השם (בלי הזכרת ה’) "המלך הקדוש" ואחר כך נסתפק אם אמר המלך הקדוש או האל הקדוש, ונזכר לאחר כדי דיבור, שאין צריך לחזור. ויש חולקים וסוברים דהכא לא מהני שחוזר תשעים פעם "המלך הקדוש". וכן עיקר להלכה.