תפלה ביום טוב,מדיני חול המועד ועוד

 

 

א. המתפלל ביום טוב והשמיט את שם החג בפרטות מהתפילה, וחתם מקדש ישראל והזמנים, יצא ידי חובה. אבל אם טעה והזכיר חג אחר, לא יצא ידי חובת התפילה. (יבי"א ד/נא סקי"ד)

 

 

 

 

ב. ימים שבין הראשון והשביעי של פסח, וימים שבין הראשון של חג הסוכות לשמיני עצרת נקראים חול המועד, ובתורה נקראו בשם מקראי קודש. וכן אנו מזכירים אותם בתפילת המוספין. וכולם אסורים בעשיית מלאכה. וכן ראוי לכבד את ימי חול המועד בכסות נקיה, ובאכילת בשר (בהמה) ושתיית יין, ולשמח הנשים בבגדי צבעונין ותכשיטין. וכן יש לכבדן במאכל ובמשתה. וטוב לאכול פת בסעודות הלילה והיום של חול המועד. (ילקו"י ה/תקב)

ג. יש אומרים שאיסור עשיית מלאכה בחול המועד הוא מן התורה. ויש אומרים דאיסורו מדרבנן, ויש אומרים שעיקר איסור מלאכה בחול המועד מדאורייתא, כשאין המלאכה לצורך המועד ואינו דבר האבד, וכשהיא לצורך המועד מותרת מן התורה אפילו על ידי אומן. ובדבר האבד מותר אפילו על ידי טירחה יתירה, וחכמים אסרו קצת ממלאכות אלו כמו שיתבאר לקמן. ולענין הלכה הואיל ורבו הפוסקים שסוברים בהדיא שמלאכת חול המועד אסורה רק מדרבנן, יש לסמוך עליהם במקום מחלוקת הפוסקים, וככל ספיקא דרבנן דהוי לקולא. (ילקו"י ה/תקד)

ד. איתא בירושלמי: אמר רבי אבא בר ממל, אילו היה לי מי שימנה עמי הייתי מתיר לעשות מלאכה בחול המועד, כי כלום אסרו לעשות מלאכה בחול המועד אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים "ועוסקים בתורה" והם אוכלים ושותים ופוחזים. (ולהסוברים שמלאכת חול המועד מן התורה, כוונתו להתיר מקח וממכר וכיוצא שהם רק מדרבנן) ומכאן נראה שיש איסור גדול בשחוק וקלות ראש בחול המועד יותר מעשיית מלאכה בו, שכל כוונת התורה בנתינת המועדות להידבק בהשם יתברך ובתורתו ובמצותיו. (ילקו"י ה/תקה)

 

 

 

 

ה. מצוה להסתפר ולהתגלח בערב יום טוב לכבוד החג, כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול בשערות. ואין מגלחים בחול המועד, אחד ראשו ואחד כל שיער שבו, אפילו אם נאנס ולא גילח בערב יום טוב. (ילקו"י ה/תקטז)

ו. נטילת השפם מותרת אף על פי שאינו מעכב האכילה. (ש"ע)

ז. אפילו אם גילח את הזקן (ע"י מכונה או סם) מערב יום טוב, אסור להתגלח שוב בחול המועד, ואפילו דרכו להתגלח כל יומיים או שלשה ימים, ויש מי שמתיר למי שהתגלח מערב יום טוב להתגלח בחול המועד על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול, וחלקו עליו רוב האחרונים והסכימו לאסור. (ילקו"י ה/תקטז)

ח. היוצא מבית האסורים בחול המועד, מותר לו להסתפר ולהתגלח, אפילו היה חבוש ביד ישראל שהתירו לו לגלח בערב יום טוב. וכן הבא ממדינת הים, שלא היה ביישוב לפני החג. ולאו דוקא ממדינת הים הרחוקה, אלא כל שבא מחוץ לעיר נקרא מדינת הים לענין זה. ואפילו הגיע לעיר בערב יום טוב, אלא שלא היה לו שהות להסתפר. וכל אלו יסתפרו בצינעא ולא בפרהסיא, ומותרים להסתפר על ידי ישראל, ואין צריך לחזר אחר גוי. (ילקו"י ה/תקיז)

ט. אבל על אביו או על אמו ששלמו שלושים יום של אבלו בתוך ימי חול המועד, וגערו בו, מותר לו להסתפר בחול המועד. (שם)

י. מותר להתרחץ ולהסתרק ולחפוף ראשו בחול המועד, ואין לחשוש להשרת נימין. (שם)

יא. קטן מותר לו להתגלח בחול המועד. ויש אומרים שכל זה אם יש לו שיער הרבה ומצטער. ויש אומרים דבכל גווני שרי, כיון דלאו בר מצוות הוא. (ש"ע סי’ תקלא ס"ו. כה"ח ס"ק כה)

יב. חולה שנתרפא בחול המועד, ולא נסתפר קודם החג מפני חוליו, וכובד השיער גורם לו נזק מותר לו להסתפר בחול המועד, כיון שאינו עושה אלא משום רפואה. (ילקו"י ה/תקכ)

יג. מותר לגזוז צפורניו בחול המועד אפילו במספריים, ומנהג בני אשכנז להחמיר בזה. (שלחן ערוך)

 

 

 

 

יד. בחוה"מ התירו לעשות כל מלאכה לצורך רפואה אפילו לחולה שאין בו סכנה. ואין צריך לומר שמותר לשתות סמי רפואה נגד מיחושים, ואפילו אינו חולה ממש אלא הולך ומתחזק כבריא. (ילקוט יוסף חלק ה’, מועדים, עמוד תקיט)

 

 

 

 

טו. דבר האבד שאם לא יעשהו בחול המועד יבוא לידי הפסד, מותר לעשותו בחול המועד בלי שינוי (ובלבד שלא יהיה בעשייתו טרחה יתירה) ואפילו בהפסד מועט יש להקל, ואפילו אם הדבר אצלו בספק אם יבוא לידי הפסד, או שמא לא יבוא לידי הפסד, מותר לעשותו בחול המועד. (ילקו"י ה/תקו)

טז. להרכיב גז במחובר בחול המועד נראה שמותר, ואפילו מעשה אומן במקום צורך אוכל נפש, יש להתיר. ואין להחמיר בזה. (ילקו"י ה/תקכו)

 

 

 

יז. אסור לכבס בגדים בחול המועד, אפילו לצורך המועד. ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו, ואפילו לא כיבסו קודם יום טוב בפשיעה מותר לכבסו בחוה"מ. (ילקו"י ה/תקיח)

יח. מותר לכבס מגבות שמנגבים בהם ידים ומתלכלכים תמיד, וכן מגבות שמסתפגים בהם אחר רחיצה. ויש אומרים שכעת יש להחמיר בזה מכיון שגם בשאר ימות השנה אין מחליפים אותם אלא משבת לשבת. (ילקו"י ה/תקיט)

יט. מטפחות אף מותר לכבס בחול המועד. (שם)