מנהגי פורים,דיני כתיבת המגילה,דיני ברכות המגילה

 

 

א. מה שנוהגים להתחפש וללבוש מסיכות בפורים, אין כל איסור בדבר.

ב. אין ראוי לחפש ילדים קטנים בתלבושת של אשה, כשם שהדבר אסור לגדולים, שהגדולים מוזהרים בזה על הקטנים. אולם אם יש רק בגד אחד של זכר לנקבה, או להיפך, ושאר הבגדים הם כהוגן, יש מקום להקל לקטנים. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (יבי"א ה/יד סק"ג יו"ד. יחו"ד ה/נ)

 

 

 

ג. סופר שכתב מגילה, ולא אמר שכותבה לשמה, ורק במחשבתו חשב בתחילת הכתיבה שהוא כותב המגילה למצותה, לצאת בה ידי חובת מקרא מגילה, מותר לברך ולקרוא  לכתחילה במגילה זו, ולצאת בה ידי חובה, ככל המגילות הכשרות. ואפילו לא חשב בפירוש שהוא כותב אותה לשמה, אלא כתב אותה בסתם, מגילה כשרה היא לדעת מרן, ויוצאים בה ידי חובה, זולת אם יש לו מגילה אחרת שנכתבה לשמה, שאז יש לו להעדיף אותה על פני מגילה זו. (יבי"א ח/נה)

ד. מגילה שנכתבה על ידי אשה או קטן שהגיע לחינוך, אם אין שם מגילה כשרה אחרת, יוצאים במגילה זו ידי חובה. אבל אם נכתבה על ידי נער בר מצוה ולא נבדק אם הביא שתי שערות, כשרה לקרות בה אף לכתחילה. (יביע אומר חלק ת’ סימן נה)

ה. העיקר לדינא להצריך שרטוט במגילה בכל שיטה ושיטה. ובדיעבד פסול. (יבי"א א/כ חיו"ד)

 

 

 

 

ו. הקורא את המגילה בלילה מברך לפניה שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה נסים, ושהחיינו. וביום אינו חוזר לברך שהחיינו. (ילקו"י ה/רצא)

ז. אם שכח ולא בירך שהחיינו או אחת משאר הברכות, מברך במקום שנזכר כל עוד לא סיים קריאת המגילה כולה. ואם סיים קריאת המגילה של הלילה ונזכר שלא בירך שהחיינו, יברך שהחיינו על מקרא מגילה של היום. (ילקו"י ה/רצב)

ח. אף מי שבירך כל הברכות וקרא המגילה בבית הכנסת, יכול לחזור ולברך הברכות כולם, לרבות שהחיינו, להוציא את הנשים בביתו וכיוצא בזה. (ילקו"י ה/רצב)

ט. הקורא את המגילה בביתו להוציא את הנשים מברך ברכות המגילה, כשם שמברכים האנשים בבית הכנסת. וכן המנהג פשוט. אבל ברכה אחרונה שהיא ברכת "האל הרב את ריבנו" אין לברך אלא בעשרה. והשומע ברכה אחרונה כשאין עשרה, אין לו לענות "אמן" ושב ואל תעשה עדיף. ואם ישנן עשר נשים שהתאספו לשמוע מקרא מגילה, מברכים גם ברכה אחרונה.

י. אבל בתוך י"ב חודש לאב או לאם, ובתוך שלשים לשאר קרובים, מותר לו לקרוא המגילה בציבור, אף שברכת שהחיינו נאמרת בשמחה. ואפילו למחמירים אם האבל הנ"ל הוא שליח ציבור קבוע בבית הכנסת ואין בבית הכנסת בקי בקריאת המגילה כמוהו, יכול לקרות המגילה בציבור עם כל הברכות. ואמנם כשקורא האבל לעצמו, או שקוראה בביתו להוציא הנשים ידי חובה לכל הדעות רשאי לברך גם שהחיינו בקריאתו. (ילקו"י ה/רצב)

יא. מי שאין לו מגילה כשרה ונמצא בספינה או במדבר, לא יברך ברכת שהחיינו בפורים על הסעודה, שלא תיקנו שהחיינו אלא על מקרא מגילה. (יבי"א ו/מב סק"ב)

יב. אחר קריאת המגילה גוללים אותה, ומברכים ברכה אחרונה: ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם האל הרב את ריבנו וכו’, וחותמים: ברוך אתה ה’ הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ואם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה יצא ידי חובת מקרא מגילה.

יג. רשאי כל אחד מהקהל לברך ברכה אחרונה של המגילה בלחש עם השליח ציבור, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה.

יד. כשמסיים קריאת המגילה לא יברך ברכה אחרונה עד שיגלל המגילה מסופה לתחילתה. ולכן הש"צ ימתין לציבור שיספיקו לגוללה קודם ברכה אחרונה, שגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת פתוחה כך שלא לצורך. ואין לגלול המגילה בשעה שמברך.

טו. הקורא ביחיד, אף על פי שמברך לפניה כל הברכות, מכל מקום לאחריה אינו מברך, שאין ברכה אחרונה אלא מנהג, ולא תקנו לאמרה אלא בציבור. ומי שמברך ברכה אחרונה של מגילה כשאין עשרה הוא מכניס עצמו בספק ברכה לבטלה, ואין עונים אחריו אמן. ומכל מקום אם יש עשר נשים ששומעות המגילה לצאת ידי חובה יכולים לברך ברכה אחרונה. (יבי"א ח/נו)

טז. אסור לדבר בעת קריאת המגילה עד לאחר הברכה האחרונה. ואם עבר השומע ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו לא יצא, וצריך לחזור ולקרות מאותו פסוק והלאה. ויכול לומר כמה תיבות וכדומה מתוך החומש כשאין תחת ידו מגילה כשרה.