דברים האסורים משום בשר

 

 

א. נאמר בתורה: "ואיש איש מבית ישראל וגו’ אשר יאכל כל דם, ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם, והכרתי אותה מקרב עמה". ודם שאסרה תורה הוא דם בהמה, חיה ועוף, בין של טהורים בין של טמאים. ודם דגים וחגבים מן התורה מותר, ומדרבנן צריך שיתן בהם קשקשים, להיכר.

ב. דם שנמצא בביצים, אם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה, ואם נמצא בחלבון, זורק את הדם ואוכל את השאר. ויש שנהגו להחמיר ולאסור את כל הביצה, בין שנמצא הדם בחלבון ובין שנמצא בחלמון. וכל זה בביצים המגיעים ממקומות שיש בהם גם תרנגולים זכרים, אבל ביצים המשווקות כיום על ידי "תנובה" ונמצא דם בביצים בחלמון, וכל שכן בחלבון, יש להתירם על ידי שיזרוק את הדם – משום מראית עין – ואוכל את השאר, שהואיל וביצים אלה באים מן הקיבוצים והמשקים שאין נמצאים שם תרנגולים זכרים, ואינן ראויות לגדל אפרוח, אין לחוש לדם שבהן משום ריקום אפרוח. אף אם אפשר שישנם קצת ביצים של זכר מעורבים בביצים המשווקות, רובא דרובא הם מביצים של ספנא מארעא, וכל דפריש מרובא פריש, והביצה מותרת.

ג. ביצים המשווקות על ידי "תנובה" על ידי "תנובה", אם נמצא בהם דם ולא זרקו, ושכח, וטרף את הביצים עם הדם, מותר לאוכלם אף שיש שם תערובת דם.

ד. ביצים (שאינן של תנובה) הטרופות בקערה, ונמצא דם על החלמון של אחד מהביצים, אף אם יזרוק את הדם שעליו כל הביצים אסורות. (כשאין ששים נגד ביצת האיסור). אבל ביצים שבורות יחד בקערה ועדיין לא טרפם ביחד, ונמצא דם בחלמון של אחד מהם, יקח החלמונים כל אחד בפני עצמו, וישאיר את החלמון שבו הדם בקערה עם שאר החלבונים שבקערה ויזרקם. ובעת שמוציא מהקערה את החלמונים, אף על פי שעולה עמם מעט מהחלבון, אין לחוש לזה.

ה. אישה שלשה עיסה עם ביצים, ואחר הלישה נמצאת טיפת דם בקליפה של אחד הביצים, והיו שם כמה ביצים בתערובת, יש להתיר לאכול עיסה זו גם במקומות שיש בלול של התרנגולים גם תרנגול זכר. ויש להקל בזה גם בהפסד מועט.

ו. ביצה שנמצא בה דם, מותר למוכרה לגוי, ואין לחוש שיחזור וימכרנה לישראל.

ז. ביצה הנמצאת במעי התרנגולת לאחר שחיטה, ונמצא בה קורט דם, יש להתיר הביצה (אך יזרוק הדם שעליה), אפילו במשק שהתרנגולות מעורבות עם תרנגולים זכרים.

ח. מותר לגמוע ביצה בין חיה בין שלוקה, ואין צריך להשגיח אם יש בה דם או לא. וכן היה נוהג האר"י ז"ל. ומיהו כשמטגנים ביצה במחבת נהגו לבדוק את הביצה אם יש בה קורט דם או לא.

ט. מי שגמע ביצה חיה ונשאר ממנה קצת, ונודע לו שהיא בביצה דם שהוא תחילת ריקום האפרוח (במקומות שיש תרנגול זכר עם התרנגולות), אין צריך תשובה וכפרה בתעניות וסיגופים. אך ירבה בלימוד תורה לכפר על מה שבא לידו דבר זה.

י. ביצים שלוקות בחמין מותר לאוכלן אף על פי שאינן יכולות להיבדק. וכל שכן שאם הניחו ביצים על הכיסוי של קדרת החמין, ומצאו דם בביצה, שאין החמין נאסר.

יא. ביצים שהניחום על גבי הכיסוי של קדרת החמין, ומצאו באחד הביצים דם בחלמון, אפילו אם על הכיסוי של קדרת החמין, ומצאו דם בביצה, שאין החמין נאסר.

יב. מותר לקנות ביצים בקופסאות שימורים, שנשברו ונפתחו על ידי הסוחרים, ואין לחשוש מפני תערובת דם, שהולכים אחר רוב, ורוב הביצים אין בהם דם. ובפרט שהמוכרים מקפידים שלא לערב ביצה עם דם עם שאר הביצים, שלא יקלקלו את השאר. ויש להקל בזה גם במקומות שמצוי תערובת של תרנגול זכר עם תרנגולות.

יג. ביצה שמצאו בתוכה שני חלמונים, הרי זו מותרת, ואין חוששין שמא ביצה זו מעוף טמא.

יד. כבר נתבאר שדם דגים וחגבים מותר, אך אם קיבצו לתוך כלי, אסור משום מראית העין שיאמרו שאוכל דם של בהמה או עוף. ואפילו אם אוכלו בחדרי חדרים גם כן אסור משום מראית העין. ואף כשאינו מכונס תוך כוס, אלא מכונס על גבי דף או שולחן, אסור. אולם אם יש היכר שדם זה הוא דם של דגים, כגון שמניח בו קשקשים, או נתן שם חתיכת דג, מותר.

טו. אין דם דגים אוסר תערובתו, באופן דליכא משום מראית עין.

טז. דם האדם אם פירש ממנו, כגון, אם נשך בשיניו כיכר או פרי, ויוצא דם משיניו על הכיכר או הפרי, בכיכר צריך לגרדו, ובפרי יש להדיחו. אבל אם הדם לא פירש ממנו, או שניכר שהוא דם האדם, כגון שהדם נוטף מאצבעו, מותר. אבל אם הדם שעל גבי האצבע התייבש, אסור למוצצו בפיו מפני מראית עין.

יז. דם שבין השיניים מוצצו אם ירצה, ואפילו מצוות פירוש אין בזה.

יח. בני אדם הקונים בשר (שלא הוכשר על ידי מליחה), ומניחים אותו בסליהם ואחר כך מניחים באותו סל פירות וירקות יש להעיר להם שלא יעשו כן, מפני שהדם נדבק על הפירות והירקות ויש לחוש שיאכלום בלא הדחה. ואף בשר שהוכשר מדמו, אין להניחו בסל שיש בו ירקות, דחיישינן שמא יאכל פירות אלו עם חלב. ואומנם דבר שרגילים להדיחו, אין לחוש בזה.