הלכות כיבוד אב ואם

סימן רמ - הלכות כיבוד אב ואם (המשך) - א. אם הבעל הוא מבני עדה שלא נהגו לקרוא שם בניהם על שם ההורים בעודם חיים, והאשה מבני עדה שקוראים הבנים על שם אבותיהם, יכולים לקרוא את הבן הראשון על שם אבי האשה.

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן רמ – הלכות כיבוד אב ואם (המשך)
 
 
א. אם הבעל הוא מבני עדה שלא נהגו לקרוא שם בניהם על שם ההורים בעודם חיים, והאשה מבני עדה שקוראים הבנים על שם אבותיהם, יכולים לקרוא את הבן הראשון על שם אבי האשה.
ב. מי שקרא שם בנו הנולד לו בעת ברית המילה, על שם אביו, ואביו הזקן הקפיד מאד, ואמר שבגלל הדבר הזה הוא מעביר את בנו מנחלתו, ולבל יוסיף לראות פניו עוד, יען שזלזל בכבודו, והבן התנצל שעשה כן בשגגה, ולא אבה הזקן לשמוע, מותר לשנות את שם הבן [כגון בשעת הפדיון] לצורך השלום. אך אין לעקור שם הראשון לגמרי, אלא יהיה טפל לשם החדש שינתן לו עתה.
ג. אם ההורים החליטו לקרוא לבן הראשון בשני שמות, גם על שם אבי הבעל וגם על שם אבי האשה, יש להקדים תחילה את שם אבי הבעל.
ד. אם יש ויכוח בין ההורים על קריאת שם הבן הראשון, ישנה אפשרות לקרוא לבן שם אחד שמשמעותו שני שמות. כגון אם שם אבי הבעל מאיר ושם אבי האשה אורי, אפשר לקרוא לבן "שניאור", שמשמעותו שני-אור. כי אורי ומאיר אור הם. וכן אם השם המקורי של האב הוא שם שאפשר שהילד יתבייש בו, וכגון שהשם הוא בערבית וכדומה, מותר לקרוא לבן בשם שיש לו אותה משמעות של שם האב, או בתרגום לעברית. הרוצה ליתן שם לבנו אחר פטירת אביו ואחיו, יש לו להקדים לקרוא על שם אביו, דכבוד אביו עדיף טפי.
ה. מי שכיבדו אותו לישב סנדק, ואביו מעכב על ידו שלא להיות סנדק בטענות של הבל, אינו חייב לקיים דברי אביו, וראוי להודיע לאב שמן הדין יכול הבן לבטל דבריו, ואז גם הוא יתרצה.
ו. נחלקו בפוסקים אם שייך מצות כיבוד אב ואם בדבר שאינו לצורך תועלתו והנאתו של האב, וכגון שאומר לו אל תקנה שדה פלונית או בית פלוני, אם יש בזה מצות כיבוד אב ואם, או לא, ודעת רוב הפוסקים, שאין בזה מצות כיבוד אב ואם, וכן עיקר לדינא, ואין הבן חייב לשמוע לאביו ובפרט במקום שיש לו צער, או שהדבר קשה
ז. אבל בסתם לא ימנע מלקיים ציווי אביו. וממידת חסידות בכל אופן יש לחוש למלא את רצונם ממידת חסידות, ובפרט שיש האומרים שאי קיום בקשת ההורים הרי זה חוסר מורא מפניהם, שהוא כסותר דבריהם. [ואף שאין בזה משום מצות כיבוד אב ואם, מכל מקום יש בזה מצות מורא].
ח. יש מי שאומר שאם האב ציוה את הבן לאיזה דבר שאין לאב הנאה ישירה ממנו, אבל אם הבן לא יקיים ציווי האב יהיה לאב צער גדול מזה, בזה לכולי עלמא יש מצות כיבוד אב ואם. ויש אומרים שבכל גוונא כל שאין לאב הנאה ישירה מהדבר אף אם יהיה לו צער אין חיוב לציית לאביו מצד כיבוד אב ואם. [ואמנם אם ציוה אותו אביו שלא ישא אשה פלונית, אין בזה מצות כיבוד אב אף שיש לאבא צער מזה, אחר שיש לבן צורך רב בנישואין אלה, וגם הוא דבר שקשה שהבן יוותר על רצונו].
ט. אם ציוה לו אביו שלא יטבול במקוה מחשש שהבן יצטנן, או שציוה עליו שלא למול את בנו בעצמו מחשש שלא ימול היטב, מאחר שאין בזה תועלת ישירה לאב בעצמו, מעיקר הדין אין כאן מצות כיבוד אב ואם, שהרי אין כאן תועלת ישירה לאב. ומכל מקום אם רואה שאביו או אמו מצטערים ודואגים על בריאותו אם יטבול בחורף, יש לו לשמוע להם, כדי שלא לגרום להם צער. [וגם אין לבן צורך כל כך בזה]. ואם נהג כן ג’ פעמים, יעשה התרה על שנהג כן ג’ פעמים ולא אמר "בלי נדר", [שאילו היה יודע שיגזור עליו אביו שלא יטבול בצונן, היה אומר בפירוש בלי נדר.] ויתפלל בלא טבילה.
י. אם הבן נוהג להחמיר בכמה עניינים ועושה זאת מתוך חומרא וחסידות להתקדש במותר לו, ואביו מצוה עליו שלא יחמיר בזה, מעיקר ההלכה אין בזה מצות כיבוד אב ואם, ומכל מקום ממידת חסידות ישמע להם, במקרה של חסידות בעלמא. [ואם יש לאביו צער מזה, ראה בסעיף הנ"ל].
יא. בן שיודע שאביו ואמו מצטערים על שהוא מתענה תעניות שאינן חובה, לא יתענה. ולכן אם הבן רוצה להתענות ביום הפטירה של אמו [יאר-צייט], והאב חושש לבריאותו ומצוה לו שלא יתענה, ישמע לאביו. ואם התענה ג’ פעמים תענית שאינו חובה, כגון תענית ערב ראש חודש וכיוצא בזה, צריך לעשות התרה קודם שיבטל מנהגו. וכן בעל תשובה שרוצה להתענות על שנכשל בעבירות חמורות, יתענה באופן שהוריו לא ידעו מזה. ואם אי אפשר לו להסתיר זאת מהוריו, והם מתנגדים שיתענה, ישמע להם, ויקבל על עצמו שאר דרכי תשובה.
יב. אם שציותה לבנה שלא יצא בלילות לאסוף צדקה מחמת סכנה, אך המציאות היא שאין שם סכנה כלל, וטעות גמורה בידה, אין על הבן חיוב לקיים ציווי זה, ואפילו אין צריך להודיע על כך לאמו.
יג. אם אביו מבקש ממנו דבר שאין לו שום הנאה ותועלת, ואמו מבקשת ממנו דבר שיש בו תועלת והנאה עבורה, כיבוד אם קודם לכיבוד אב.
יד. אם האב לא ביקש דבר במפורש, אם הוא צרכי גופו צריך לעשות עבורו, אך אם הוא אינו צרכי גופו מעיקר הדין אינו חייב, אף שיודע שיהיה לאב נחת רוח בקיומו. ומכל מקום טוב שיעשה כן עבור אביו, שכל שגורם לאביו נחת רוח מקיים מצות כיבוד אב.
טו. אם האב ביקש ממנו דבר שאין לאב הנאה ישירה ממנו, יש להסתפק אם מותר לבן לומר לא לאביו, או שיש לחוש בזה משום לא יסתור את דבריו.
טז. היה האב עושה איזה מלאכה, והבן לומד תורה, והאב ביקש ממנו את עזרתו, אף שהאב הוא עם הארץ, יניח תלמודו ויעשה המלאכה עבור אביו. ואם הבן רוצה ללמוד בישיבה והאב מצוה עליו להיות לעזור לו באופן קבוע בחנותו, אינו צריך לשמוע לאביו. ואם הבן יודע שהאב כשיהיה בטל יעסוק במעשים ודיבורים רעים, מצוה הוא על הבן להניחו לטרוח במלאכה כדי שלא יחטא באותה שעה. ואם האב אומר לו לך ועסוק בתורה ואני עושה מלאכה שאתה עושה, יעסוק הבן בתורה אף על פי שבני אדם יחשבו שהוא מבזה אביו. ואפילו לא אמר לו לך ועסוק בתורה אלא האב חס על בנו שלא יטרח, ישמע לאביו, ואפילו אם האב מתכוין לבייש את בנו ולומר שהוא שוקט ואני טורח.
טז. מי שהיה קורא קריאת שמע, ובאמצע קריאת שמע אמר לו אביו שילך להביא לו איזה חפץ מהעלייה או מהחדר הסמוך, ירמוז לאביו שהוא באמצע ק"ש ואחר שיסיים ילך לקיים מצות אביו.
יז. אם היה הבן קורא קריאת שמע ואביו נכנס לחדר, יעמוד מלוא קומתו, אבל לא יאמר לו שלום, שבזמן הזה הכל מוחלים שלא להפסיק באמצע קריאת שמע וברכותיה לומר שלום לאביו או לרבו.
יח. אם הבן קרא קריאת שמע שעל המטה, ובירך המפיל, ואביו מדבר אתו, יענה לאביו ואחר כך יקרא עוד הפעם קריאת שמע סמוך לשינתו.
יט. מי שציוה אותו אביו שלא לישא אשה פלונית, אם נתברר שזו אינה הגונה ביראת שמים, ואינה מתנהגת בצניעות כבנות ישראל הכשרות, צריך לשמוע לאביו, שהרי בלאו הכי אין לבן לשאתה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה