תורה יז-המשך

תורה יז' - המשך -ויהי הם מריקים שקיהם, והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם וייראו: ויאמר להם יעקב אביהם אותי שיכלתם...

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

תורה יז – (המשך)
 
ויהי הם מריקים שקיהם, והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם וייראו: ויאמר להם יעקב אביהם אותי שיכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כולנה (בראשית מב):
 
 
ד  – (המשך)
 
ולהשלים פגם המזבח, הוא על ידי גרים, כי כל העבודה זרה אין להם כח כי אם מפגם המזבח, וזה שכתוב (מלאכי א’): בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, כי אף שהם עובדי עבודה זרה, כל כוחם הוא בא מפגם חלקי המזבח, ועל כן אמר השם יתברך: מוקטר ומוגש לשמי, כי כוחם הוא מהניצוץ הקדוש של המזבח דקדושה שנפל לשם. ועל ידי הגרים, ע"י שכל אחד משליך אמונתו, והולך אחר אמונת ישראל, ע"י זה מכניע העבודה זרה שנעשה מפגם חלקי המזבח, ואזי חוזרין ניצוצי חלקי המזבח למקומם, ונשלם המזבח:
 
וזה בחינות (במדבר כ"ג): לא ישכב עד יאכל טֶרֶף ודם חללים ישתה, ותרגומו: ונכסי עמָמַיָּא יֵירָת. יאכל טרף, זה בחינת שלימות המזבח, בחינת: מזבח בחלקו של טורף כנ"ל. וזה נעשה על ידי: ונכסי עממיא יירת, היינו על ידי גרים, כמו שאמרו חז"ל (בב"ב דמ"ב. נ"ג: קמ"ט. ובכמה מקומות) לענין ירושת הגר:, כל הקודם בנכסי הגר – זכה:
 
ה
 
אך איך אפשר לעשות גרים, והלא הם רחוקים מאוד מקדושת ישראל, ומאין בא זאת שיבוא להם על הדעת שיתגיירו. אך דע, שזה נעשה ע"י בחינות (משלי י"ט): הון יוסיף רעים רבים. היינו ע"י צדקה שנותן לתלמיד חכם, שהוא כלול מכמה נפשות ישראל. כי באמת איך אפשר לעכו"ם לבוא לאמונת ישראל, והלא הם רחוקים מאד מישראל, ואיך אפשר לדבר להם שישמעו ויבואו להאמונה הקדושה? אך כמו כשאחד רחוק מאוד מחבירו, ואי אפשר לדבר אליו שישמע, צריך לכתוב לו כתב, כן צריך לשלוח בחינת כתב להם, עד שיוכלו לשמוע אף שהם רחוקים. כי עיקר חוש השמיעה הוא מחמת שאותיות הדיבור נחקקים באויר, והאוירים מכים זה בזה, עד שבא לאוזן השומע. ועל כן כשהאויר נח וזך וצלול, אזי כשמדבר אחד שיכול לדבר, אזי נשמע הדיבור למרחוק, כמו שרואין בחוש. אבל כשיש רוח סערה, אזי אי אפשר לחבירו לשמוע, כי הרוח מבלבל ומפריד חלקי האוירים ונתפזרים, עד שאי אפשר לחבירו לשמוע אפילו הקול, מכל שכן הדיבור בעצמו:
 
ועל ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים. כמו שאמר מונבז (ב"ב י"א): אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות. נמצא, שכל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, ע"י זה הוא קונה לו רעים יותר, וע"י זאת האהבה שקונה ע"י הצדקה, ע"י זה נזדכך האויר. וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה, וקונה אהבה עם יותר אנשים, ע"י זה נתרבה יותר האויר הנח והזך, כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהיינו רוח האוהב ברוח הנאהב, שזה בחינת אויר הנח, שרוחם נחים זה מזה, כי אין רוח רעה, שהוא שנאה, שיפריד ביניהם. כי השנאה היא בחינת רוח רעה, כמו שכתוב (שופטים ט): וישם ה’ רוח רעה בין אבימלך ובין אנשי שכם, ופירש רש"י: שנאה. נמצא, ששנאה הוא בחינת רוח רעה, בלבול האויר, שע"י זה אין יכולין לשמוע הדיבור.
 
ולהיפך, אהבה ורעות, הוא בחינת אויר הנח והזך, שע"י זה נשמע הדיבור למרחוק. וזה נעשה ע"י צדקה, בחינת: הון יוסיף רעים רבים. שע"י צדקה הוא לוקח לו רעים ואוהבים, שע"י זה נעשה בחינת האויר הנח והזך כנ"ל. וכל מה שמרבה ליתן צדקה ליותר אנשים, נתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך, כי כשנותן צדקה לאיש אחד, נמצא שקונה לו אוהב אחד, ואזי נתדבק רוחו ברוחו, ונעשה שטח קטן של אויר הנח והזך. וכשנותן צדקה לשני אנשים, נעשה שטח יותר גדול של אויר הנח והזך. וכן כל מה שמרבה ליתן ליותר אנשים וקונה לו רעים ואוהבים יותר, בבחינת: הון יוסיף רעים רבים, נתגדל ונתרבה יותר ויותר השטח של האויר הנח והזך. ועל כן העיקר ליתן צדקה לצדיקים אמיתיים ולעניים הגונים, שכלולים מכמה נפשות ישראל, כי בזה הוא מגדיל מאוד השטח של האויר הנה והזך כנ"ל. כי בצדקה שנותן להם לבד, הוא קונה לו רעים רבים מאד, כי הם כלולים מהרבה נפשות, שע"י זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ"ל.
 
ואזי כשהאויר נח וזך, אזי כשמדבר זה שיכול לדבר דיבור הישראלי, היינו דיבור הקדוש, אזי זה הדיבור נכתב ונחקק בהאויר, בבחינת (תהלים מ"ה): לשוני עט סופר מהיר, ואזי הולך הדיבור ונשמע למרחוק, בבחינת (אסתר ט) ושמעו הולך בכל המדינות, כי מחמת שהאויר נח וזך, יכולים לשמוע למרחוק, ואזי זה הדיבור נכתב בספריהם של העכו"ם, מדינה ומדינה ככתבה. ואזי מוצאים העכו"ם בספריהם היפך אמונתם. כמו שמצינו כמה גרים שנתגיירו מחמת זה, מחמת שמצאו בספריהם היפך אמונתם. ומאין בא זאת שימצאו עתה מה שהוא מתנגד לאמונתם? אך זה בא ע"י הדיבור של הצדיק, שנחקק ונכתב בהאויר, בבחינת לשוני עט סופר מהיר. והאויר היה זך ונח, ע"י בחינת: הון יוסיף רעים רבים, עד שהלך הדיבור בבחינת: ושמעו הולך בכל המדינות, ונחקק ונכתב שם בספריהם, וע"י בחינה זאת מצאו בספריהם היפך אמונתם, וע"י זה נתגיירו. כמו שמספרין מכמה גרים שנתגיירו ע"י זה, ע"י שמצאו בספריהם היפך אמונתם. וכל זה נמשך מבחינת הנ"ל, כנ"ל:
 
וזה בחינת (אסתר ו’): וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי. מרדכי, הוא בחינות הכפירה בעבודה זרה, כמו שכתוב (אסתר ב): איש יהודי, כמו שאמרו רז"ל (מגילה י"ג): כל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי. היינו שהדיבורים שהגיד מרדכי, שהם דיבורים של כפירת עכו"ם, הם נכתבים בהאויר, עד שנמצא כתוב בספריהם כנ"ל. וזהו: וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי – שהדיבורים אשר הגיד מרדכי, שהם דיבורי אמונה של הצדיק האמת, נמצא כתוב בספריהם. כי הדיבור של הצדיק הלך למרחוק עד שנכתב ונחקק שם בספריהם, שע"י זה נמצא בספריהם היפך אמונתם. כי נמצא בספריהם הדיבורים קדושים, אשר הגיד מרדכי, שהוא בחינת הצדיק כנ"ל. וזהו: וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי כנ"ל. ואזי כשבאים אלו העכו"ם ומוצאים שם היפך אמונתם, מזה נעשים גרים בבחינת (אסתר ח’): ורבים מעמי הארץ מתייהדים:
 
ו
 
אך מאין בא, שאלו דייקא ימצאו בספריהם היפך אמונתם, ויחזרו ויכירו אמונת ישראל, והאחרים אינם מוצאים כלל, ונשארים באמונתם? אך דע, שזה מחמת בחינת הטוב הכבוש תחת ידם, היינו בחינת חלקי נשמות ישראל הכבוש אצלם, כי כל הטוב, הוא רק בחינת נשמות ישראל. היינו כשמתגברים העכו"ם ואינם מניחים לישראל לעשות מצוות, כמו שהיה נמצא, שגזרו שלא ימולו את בניהם ושיחללו את השבת (ע’ ר"ה י"ט, ב"ב ס, ע"ב מעילה י"ז). נמצא, שהטוב שהיו ישראל צריכין לעשות, הוא כבוש תחת ידם, וכן כשמונעין את ישראל מעבודת השם יתברך ע"י גרמא שגורמין, ע"י המיסים וארנוניות שמטילין עליהם, וכן ע"י שמונעין טובות מישראל, שע"י כל זה נכבש הטוב תחת ידם, דהיינו חלקי נשמות ישראל. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה