נה המשך-נו וביום הביכורים

תורה נה - המשך - וזהו שאמר אבא שאול: קובר מתים הייתי – שהיתה השתדלותו תמיד לראות בהיכרת רשעים, שבחייהם קרויין מתים (ברכות יח:). פעם אחת רצתי אחר צבי...

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

תורה נה – (המשך)
(לשון רבינו ז"ל)
 
איתא בגמרא (נדה כ"ד ע"ב): אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי, פעם אחת רצתי אחר צבי, נכנסתי בקולית של מת וכו’:
 
וזהו שאמר אבא שאול: קובר מתים הייתי – שהיתה השתדלותו תמיד לראות בהיכרת רשעים, שבחייהם קרויין מתים (ברכות יח:). פעם אחת רצתי אחר צבי – כי עיקר מפלתן של רשעים הוא על ידי ירושת ארץ ישראל, על ידי ע"י המשכת קדושת ארץ ישראל, בבחינת שב לימיני וכו’ כנ"ל, וארץ ישראל צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ’). ונכנסתי בקולית של מת – היינו שרצה לתקן קולות הנ"ל. ורצתי אחריו שלש פרסאות – היינו בחינת התפילה, שהם שלוש תפילות, ועל ידם מתנוצץ אור שלושת אבות, שהם בבחינת רגלי הכסא, כדי להמשיך אור ארץ ישראל, שהיא בחינת צבי הנ"ל. וצבי לא הגעתי וקוליות לא כלתה – שלא השיג בחינת ארץ ישראל, ביטול קולות הנ"ל. וכשחזרתי לאחורי – היינו אחר גמר תפילתי, שאז פוסע האדם לאחוריו שלוש פסיעות. אמרו לי: של עוג מלך הבשן היא – ואין כל אדם יכול לתקן קולות כאלו, כי אחיזתו בימין. ואפילו משה רבינו היה ירא מפניו, עד שהבטיחו הקב"ה: אל תירא אותו כמובא בזוהר (שם). ובשביל זה בחינת רשע כעוג נקרא פליט, כמו שכתוב (בראשית י"ד): ויבוא הפליט – זה עוג (ב"ר לך לך פ’ מ"ב וע’ נדה ס"א ובתוספות שם וע’ מ"ר דברים פ"א), שרצה שיהרג אברהם וישא את שרה. והוא בבחינת: צופה רשע לצדיק – אברהם וכו’ – ה’ לא יעזבנו בידו, בבחינת: ותאחז במשפט ידי, והקב"ה כבש משפטו ממנו זמן רב, עד זמן משה רבנו עליו השלום, ובשכיל זה נקרא פליט, בבחינת (איוב כ"ג): ואפלטה לנצח משופטי – שנמלט מהמשפט זמן כביר:
 
ועל ידי זה הצדיקים, שהם עושי טוב, זוכים לפני ה’, כי קודם כריתות הרשעים היה פני ה’ מכוסה ומוסתר בעושי רע כדי להכריתם, בבחינת (תהלים ל"ד): פני ה’ בעושי רע להכריתם, ועכשיו, תיכף כשרואים בכריתות רשעים, תיכף נתגלה פני ה’ לעושי טוב. וזהו (שם ק"ה): בקשו פניו תמיד, כי ע"י תמיד, שהוא בחינת ארץ ישראל, כמו שכתוב (דברים י"א): תמיד עיני ה’ אלקיך בה, על ידי ארץ ישראל תזכו למצוא פני ה’, כי ע"י ארץ ישראל תזכו לראות בהכריתות רשעים כנ"ל:
 
וזהו בחינת כלליות מלאך סנד"ל במלאך מט"ט שר הפנים, כלליות עשיה ביצירה, ע"י שכופלין הפסוק: כל הנשמה (כמובא בכוונות) – בכל נשימה ונשימה, צריך להלל את ה’ (בראשית רבה פ’ י"ד), וע"י עין הרע נכפל הנשימה, כנראה בחוש, כשיש לאדם עין הרע, אזי מגהק ופותח פיו לקבל נשימה כפולה, וכשהנשימה כפולה, גם ההלל צריך לכפול כנ"ל, ובפרט שצריך להלל ולהודות לה’, שהציל אותו מעין הרע הזאת, והוא רואה בהכרת רשעים. וזהו בחינת מט"ט שר הפנים מאיר לעשיה, היינו שעושי טוב זוכין לפני ה’ כנ"ל, ע"י כריתות הרע עין, שגרמו לכפילת הנשימה: (עד כאן לשון רבינו ז"ל).
 
 
תורה נו
 
וביום הביכורים, בהקריבכם מנחה חדשה לה’ בשבועותיכם, מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו: (במדבר כ"ח)
 
א
 
כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו כן יש לו בחינות מלכות. יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם – כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו, בבחינות: שרי אלפים, ושרי מאות, ושרי חמשים, ושרי עשרות (שמות י"ח). ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד, היא באתגליא ובאתכסיא. באתגליא – היינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו, שהוא מושל על אלו האנשים באתגליא, כפי בחינת המלכות שלו כנ"ל. ובאתכסיא הוא – כי גם יש לכל אחד לפי בחינתו בחינת מלכות באתכסיא, דהיינו שאף שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה על אלו האנשים, עם כל זה באתכסיא ובהעלם גדול הוא מושל על אלו האנשים, כי נשמתם הם תחתיו ונכנעים תחתיו. וגם זאת הבחינה של מלכות באתכסיא היא לכל אחד לפי בחינתו, כבחינת שרי אלפים, ושרי מאות וכו’.
 
ויש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה, ואעפ"כ באתכסיא ובהעלם גדול הוא מושל על כל הדור, ואפילו על כל צדיקי הדור, כי כל נשמותיהם הם כולם תחת ממשלתו ומלכותו, וכולם נכנעים וכפופים אליו, רק שהוא בהעלם גדול, בבחינות (מלאכי א’): בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, שאף שהם עובדים עבודת אלילים, עם כל זה בהעלם גדול הם כולם נכנעים אליו יתברך, ועובדים אותו יתברך, רק שהוא בהעלם גדול. כמו כן זאת הבחינה של מלכות באתכסיא, שאף שבאתגליא אין לו שום ממשלה, עם כל זה בהעלם גדול הוא מולך עליהם, והם כולם תחתיו ונכנעים אליו:
 
ב
 
וצריך כל אחד לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו, שלא תהיה בחינות המלכות אצלו כעבד למלאות תאוותו, רק שתהיה בחינת המלכות בבחינת בן חורין, בבחינת (קהלת י’): אשריך ארץ שמלכך בן חורין, שהמלכות יהיה אצלך בן חורין, לבלי להשתמש בו להנאתך.
 
וזה בחינת מרדכי, בחינת מר דרור (חולין קל"ט ע"ב), שהמרות, היינו המלכות, יש לה דרור וחירות, שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו, כי אם להשם יתברך, בבחינות (עובדיה א’): והיתה לה’ המלוכה, דהיינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם יתברך, דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל הנשמות שנכנעים אליו, כל אחד ואחד לפי בחינות המלכות שיש לו באתגליא ובאתכסיא, הן אם הוא מושל בביתו, צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו,  ואם יש לו ממשלה יותר, מוטל עליו להזהיר יותר ויותר אנשים, לפי בחינת המלכות שלו:
 
ג
 
וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינות (פסחים פ"ז ע"ב): הרבנות מקברת את בעליה. כי כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו, הוא בחינת צופה, שסומל עליו להזהיר ולהוכיח את האנשים שהם משרשו, שיש לו בחינת מלכות עליהם. ואם הוא מזהיר ומוכיח אותם, אזי הוא עושה את שלו, ומציל את נפשו, כמו שנאמר (יחזקאל ג’): צופה נתתיך לבית ישראל וכו’, ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו וכו’, הוא בעוונו ימות, ואתה את נפשך הצלת. אבל אם אינו מזהיר ומוכיח אותם, אזי העונש עליו (כ"ש שם). ועל כן הרבנות מקברת את בעליה. ועל כן צריך לראות להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, דהיינו שיראה שיוכל להזהיר ולהוכיח אותם. אך איך אפשר לו להזהיר ולהוכיח אותם, כי אינו יודע מה שצריך להם וגם אינם אצלו להוכיח אותם, ועל כן צריכין לזה דעת, כדי לידע איך להוכיחם. ולבוא לדעת הזה הוא גם כן על ידי אריכת ימים בעצמו, וזה שאומרים העולם, שאינו יודע מחייו, כי עיקר הידיעה הוא מחיים, מאריכות ימים: 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה