חלק ב-תורה ה- המשך

וזה בחינת רבי עם תלמידים, שכשיש רבי אמיתי עם תלמידים, על ידי זה נעשה וננתקן גם כן כל הבחינות הנ"ל, כי על ידי קיבוץ התלמידים אצל הרב, על ידי זה נתקבץ ונתלקט חלקי האמונה. ועל כן נקרא לימוד הרב עם התלמידים ישיבה, על שם קיבוץ חלקי האמונה, שהוא בחינת (שמות טז): ארץ נושבת, בחינת (תהלים לז): שכן ארץ ורעה אמונה, היפך: ארץ לא זרועה (ירמיה ב), שהיא בחינת פגם אמונה כנ"ל.

 

כי הרב הוא משגיח על חלקי האמונה של כל אחד ואחד, לקבצם ולהעלותם, בבחינת (תהלים קא): עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי. לשבת עמדי – בחינת ישיבה, בחינת ארץ נושבת וכנ"ל. ועל כן הגרים שנעשין ע"י קיבוצי האמונה כמבואר לעיל, על כן הם נקראים על שם ישיבה, כמו שכתוב (במדבר כד): וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך. וזהו: "איתן" – "תניא" דמסייע לך, כמובא בתיקונים (תי’ כא ד’ מג), כי לימוד הישיבה הוא מסייע לגרים, כי הם נתגיירין ע"י בחינת הישיבה כנ"ל, כי ע"י רבי עם תלמידים, שהוא בחינת ישיבה, על ידי זה נעשין גרים, על ידי שנתקבצין ונתלקטין חלקי האמונה כנ"ל.

 

נמצא, שבחינת אמונה נתתקן ע"י רבי עם תלמידים. גם נתחדש ונתתקן המוח, כי מוח התלמידים נתתקן ונתחדש ע"י הרב, וגם מוח הרב נתחדש על ידי התלמידים, כמו שאמרו (מכות י): ומתלמידי יותר מכולם:

 

ועיקר זמן הקיבוץ הוא בראש השנה, שהוא בחינת ראש, שאז הוא בחינת תיקון המוחין כנ"ל, והם מאירין ומחזקין זה את זה, היינו כי גם בהרב עם התלמידים כשמתקבצים, יש כל בחינת החמישה חושים של המוח. חוש הראיה זה בחינת מה שרואין את הרב, בבחינת (ישעיה ל): והיו עיניך רואות את מוריך, שהוא דבר גדול. שמיעה הוא בחינות (איוב לו): ויגל אזנם למוסר, דהיינו מה שכל אחד ואחד שומע המוסר של הרב. ריח זה בחינת הטירחות והיגיעות שיש לכל אחד ואחד בשביל לנסוע ולילך ולבוא אל הרב, וזה בחינת ריח, בחינת (שה"ש ז): וריח אפך, בחינת (קהלת ב): אף חכמתי עמדה לי – חכמתי שבאף עמדה לי (מ"ר קהלת סדר ב, ע"ש במ"כ), דהיינו ע"י טירחות ויגיעות, כי אי אפשר לקבל מהרב כי אם על ידי טירחות ויגיעות, וזהו בחינת חוש הריח. טעם זה בחינת מה שכל אחד טועם ומרגיש מתיקות אמרי נועם של הרב. מישוש זה בחינת ידים כנ"ל, זה בחינת ההוצאות שיש לכל אחד, מה שכל אחד מוציא יגיע כפו על הוצאות לבוא להרב, וזה בחינת מישוש, בחינת ידים, בחינת יגיע כפו כנ"ל.

 

נמצא, שגם כאן נתתקן בחינת החמישה חושים כמו בראש השנה, והם מאירין ומחזקין זה את זה. שלפעמים נחלש בחינת החמישה חושים של ראש השנה, ונתחזקין ע"י אלו החמישה חושים של הרב עם התלמידים, וכן להיפך. גם בחינת תפילין, שהוא חותם דקדושה, נתתקן על ידם, בבחינת (ישעיה ח): חתום תורה בלימודי:

 

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (כתובות קו ע"ש): כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא, הוו נפצי גלימייהו, וסליק ענני וכסי ליומא (דהיינו שימשא). היינו, כשהיו קמים התלמידים מהישיבה של רבם רב הונא, הוו נפצי גלימייהו, דהיינו הלבושין, בחינת גדלות, כמו שכתוב (תהלים צג): ה’ מלך גאות לבש, היינו שהיו מנפצין ומסלקין בחינת הגאוה, כי על ידי השיבה של הרב עם התלמידים נתתקן חותם דקדושה, שהוא היפך הגאוה כנ"ל.

 

וזהו: גלימייהו, "גלמי", ראשי תיבות: י’י מ’לך ג’אות ל’בש (תהלים צג), בחינת הגאוה כנ"ל, שהם הכניעו וסילקו אותה. וזהו: וסלק ענני, זהו בחינת תיקון הברית, שמסלקין ומעלין בחינת החתים בשרו לבחינת מוחין תפילין כנ"ל. וזהו: וסלק ענני, בחינת (בראשית ט): והיתה הקשת בענן, בחינת תיקון הברית כנ"ל.

 

וזהו: "ענן" – כי על ידי תיקון הגרים נעשה תיקון הברית כנ"ל. ואזי, כשנעשה תיקון הברית, דהיינו שמעלין בחינת החתים בשרו לבחינת מוחין, אזי נעשה בחינת תפילין דמכסיין על מוחא (ע’ תיקון סט דף קטו). וזהו: וכסי ליומא, דהיינו שימשא, בחינת משה, בחינת (ב"ב עה): פני משה כפני חמה, כי משה הוא הדעת, וכנ"ל: