חלק ב- תורה עב- המשך

 

וישער בדעתו לפני מי הוא עושה המצוה, וגם גודל מעלת המצוה בעצמה, כי המצוה בעצמה יקרה מאוד אשר אין לשער, ובודאי ראוי שיפול עליו בושה גדולה, כשבא לעשות איזה מצוה, כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מאד מהשם יתברך, ואין לו שום זכות שיזכה לעשות מצוה, ואם היה להאדם בושה, היה מתבייש אפילו ליקח המאכל להושיטו לפיו, כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה (ירושלמי פ"א דערלה), ומאחר שאין לו שום זכות שיהיה לו אוכל, אם כן הוא אכיל דלאו דיליה ובהית לאיסתכולי באפיה, על כן בודאי יש לו להתבייש אפילו להושיט המאכל לפיו.

 

אבל עיקר הבושה נמשך ע"י המנהיג הנ"ל, בחינת משה, שממשיך ביאורי התורה לכל אחד, על ידי זה נמשך בושה על כל אחד, כמו שבשעת מתן תורה, שהמשיך משה התורה לישראל, נאמר שם (שמות כ’): ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ודרשו רז"ל (נדרים כ): זה הבושה, וזהו: לבלתי תחטאו, דהיינו שיהיה להם בושה לבלי לעשות חטא ועוול ח"ו. וגם אפילו לבלתי תחטאו, לבלי לעשות עבירה, צריך שיהיה גם כן יראתו על פניו, דהיינו בושה, כי אפילו כשעושין מצוה צריך שיהיה לו גם כן בושה גדולה כנ"ל, כי איך באים לחטוף התפילין, שהם כתרי דמלכא, ולהניחם פתאום על הראש. בודאי ראוי שיהיה לו בושה גדולה, כשבא לעשות איזה מצוה, וזאת הבושה נמשכת ע"י ביאורי התורה, ע"י המנהיג הנ"ל, כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל.

 

ועל כן בשעת מתן תורה זכו כל ישראל לבחינת קדושה ופרישות, כמו שכתוב (שמות יט): היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה, כי כולם נתקדשו בבחינת פרישות ע"י משה, שהיה קדוש ופרוש גדול, שהמשיך להם את התורה על ידי זה כנ"ל, ועל כן נמשך עליהם קדושה ופרישות גם כן. וכשזוכין לבושה, אזי רואה כל אחד את ריחוקו מהשם יתברך, איך הוא רחוק מאד ממנו יתברך, ונופל עליו בושה גדולה, וע"י הבושה עושין תשובה, כי עיקר התשובה – ע"י הבושה.

 

ותשובה הוא בחינת חיים, בחינת (יחזקאל יח): והשיבו וחיו, בחינת חיים נצחיים של עולם הבא, בחינת שבת, בחינת: טועמיה חיים זכו. וזה: בראשית – ירא בשת, ירא שבת (ת"ז תי’ ז’ ותי’ ט). כי היראה והבושה, דהיינו בחינת תשובה, הוא בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל. ועיקר החיים הוא להשפלות של כל אחד, כי השפלות של כל אחד, הוא יהיה נחיה, ויקום בתחיה כנ"ל, ועל כן ע"י התשובה, שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא, על ידי זה חוזר ונחיה, וקם בתחיה השפלות של משה רבינו, שיש בכל אחד מישראל, בכל איבר ואיבר.

 

כי דע, שיש בכל אחד ואחד מישראל בחינת השפלות של משה בכל איבר ואיבר, וזה זכו ישראל במעמד הר סיני, שאז המשיך משה השפלות שלו בכל אחד ואחד מישראל, בכל איבר ואיבר. אבל אותו השפלות של משה, שהוא מושרש בכל אחד מישראל, הוא מונח ושוכב אצל כל אחד ואחד, בבחינת שכיבה ומיתה. כי זאת השפלות נתעלם אצל כל אחד, ואינו מתעורר ומתגלה אצלו. אבל ע"י התשובה, שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא, על ידי זה נחיה השפלות של כל אחד, כי עיקר התחיה הוא להשפלות, כי השפלות יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל, על ידי זה חוזר ונחיה השפלות של משה, שהוא מושרש בכל אחד ואחד מישראל בכל איבר, שמקודם היה מונח ושוכב זאת השפלות בהעלם ואתכסיא אצלו, בבחינת מיתה, ועכשיו חוזר וניעור, ונחיה אותו השפלות ע"י התשובה, שהיא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל.

 

כי עיקר החיים נצחיים, בחינת תחיה שיהיה לעתיד, יהיה רק להשפלות, כי השפלות של כל אחד יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל, ואזי, כשנחיה השפלות של כל אחד, בחינת שפלות של משה שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל, אזי רואה ומרגיש כל אחד שפלותו, מאחר שחזר ונחיה ונתגלה אצלו בחינת השפלות של משה, שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל:

 

וזה פירוש: באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחֹקק במשענותם וממדבר מתנה (במדבר כא). באר זה בחינת ביאורי התורה, שזוכין השרים של ישראל ע"י שמסתכל בהם בחינת משה, שעל ידי זה מקבל כל אחד את גדולתו כראוי לו, שעל ידי זה הם זוכין לביאורי התורה, בחינת חידושין דאורייתא כנ"ל. וע"י ביאורי התורה, זוכין להבנה ותשובה כנ"ל.

 

וזהו: באר חפרוה שרים. חפרוה – זה בחינת בושה, כמו שכתוב (ישעיה כד): וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי ע"י ביאורי התורה הנ"ל, בחינות באר, זוכין לבושה כנ"ל. וזהו: חפרוה שרים, היינו שרים הנ"ל, בחינת שרי אלפים שרי מאות וכו’ כנ"ל. וזהו: כרוה נדיבי העם – נדיבי העם זה בחינת תשובה, כמו שפירש רש"י על פסוק (שופטים ה): בהתנדב עם – בהתנדב ליבם לתשובה. וזהו: במחקק במשענותם. מחֹקק – דא משה, כמו שדרשו רז"ל (ב"ב טו). גם "מחֹקק" בגימטריא רמ"ח, היינו בחינות השפלות של משה, שמלובש בכל אחד מישראל ברמ"ח איבריו, בכל איבר ואיבר כנ"ל. במשענותם – זה בחינת תחיה, כמו שדרשו רז"ל (פסחים סח) על פסוק: ואיש משענתו בידו – עתידין צדיקים שיחיו מתים וכו’. וזהו: במחקק במשענותם, היינו שיהיה נחיה השפלות של משה, שיש בכל הרמ"ח איברים של כל אחד ואחד, ע"י התשובה כנ"ל. וזהו: וממדבר מתנה – מדבר, היינו שפלות, שמשים עצמו כמדבר, כמו שאמרו רז"ל (עירובין נד) – על ידי זה: מתנה, היינו שבת, כמו שאמרו רז"ל (שבת י, ע"ב): מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. כי עיקר תענוג עולם הבא, בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים, יהיה רק להשפלות של כל אחד כנ"ל:

 

וזה שכתוב: סלע ישכון ויתלונן (איוב לט). סלע זה הבאר, בחינת ביאורי התורה, בחינת: באר חפרוה שרים כנ"ל. וזהו: משם חפר אוכל – בחינת בושה כנ"ל. כי ע"י ביאורי התורה, על ידי זה זוכה לבושה כנ"ל. וזהו: משם חפר אוכל, כי הוא מתבייש להושיט האוכל לפיו ע"י הבושה שבאה אליו כנ"ל. וזהו: למרחוק עיניו יביטו – היינו שרואה ומביט איך הוא רחוק מהשם יתברך, כנ"ל: