חלק ב- תורה קכד -קכה

שמעתי בשמו שאמר, שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום, שצריך שם באותו המקום דייקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וההשתוקקות, כגון לדבר שם איזה דיבורים של תחינות ובקשות או דברי השתוקקות בפה ובלב כפי הענין, ולא ימתין ולא יזוז ממקומו, אעפ"י שאין זה המקום מוכן לכך, כגון שלא במקום קביעות לתורה ותפילה, רק בדרך הילוכו וכיוצא. כי כשיזוז ממקומו, יכול להיות שיפסוק. וכן ממנו ז"ל בעצמו ראינו ענין כזה כמה פעמים, שלפעמים נשאר עומד באמצע הבית, ודיבר עמנו, וגילה לנו תורה נפלאה ושיחה נאה מאד, וגילה דרכים נפלאים לעבודת השם יתברך והתעוררות גדול וכו’, ולא רצה לזוז ממקומו עד שגמר מה שרצה, וכן היה כמה פעמים:

 

 

מענין אמירת תהלים דיבר עם אחד ואמר לו, שעיקר אמירת תהלים לזמר כל מזמורי תהלים על עצמו, למצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור. ושאל אותו ז"ל: איך? ופירש לו רבינו ז"ל קצת, כי כל המלחמות שביקש דוד המלך, עליו השלום, שיצילהו השם יתברך מהם – הכל צריכין לפרש לעצמו על מלחמת היצר הרע וחילותיו, וכיוצא בזה בשאר המזמורים (וכמבואר מזה לעיל בסימן קא).

 

ושאל אותו: איך יפרש לעצמו מהפסוקים שדוד המלך, עליו השלום, משבח את עצמו, כגון: שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פו), וכיוצא בזה. השיב לו: גם זה צריכין לפרש על עצמו, כי צריכין לדון את עצמו לכף זכות, ולמצוא בעצמו איזה זכות ונקודה טובה, אשר בבחינת הנקודה טובה הזאת הוא בחינת חסיד, וכיוצא.

 

ואמר לו רבינו ז"ל: הלא אצל יהושפט כתיב (דה"ב יז): ויגבה ליבו בדרכי ה’, שבדרכי ה’ ועבודתו יתברך הגביה ליבו קצת. עוד אמר לו רבינו ז"ל: הלא בבוקר אנו אומרים בתחילה: מה אנו מה חיינו וכו’, ואנו מקטינים עצמינו מאד, ואח"כ אנו אומרים: אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו’, שאח"כ אנו מחזקים עצמנו ומרימים את עצמנו, ואנו מספרים את גדולתנו ומתפארים שאנחנו עמו בני בריתו זרע אברהם יצחק ויעקב וכו’, כי כך צריכין להתנהג בעבודת ה’ כנ"ל. ועיין מזה בסוף ספר הראשון בסימן רפ"ב, על פסוק: אזמרה לאלקי בעודי: