חלק ב- תורה פ- המשך -פא

 

מעשה שהיו שניהם שוין, ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהא תורמין אלא בפיס. נשברה רגלו – היינו כפירה, כמו שאמרו רז"ל (מכות כד): בא חבקוק והעמידן על אחת – וצדיק באמונתו יחיה. מחמת קנאה שקינא את חברו, שהיו שניהם שוים בהשגת התורה, וחברו דחף אותו, על ידי זה כפר בעיקר. גם ירבעם אמר: מי בראש (סנהדרין קב), כמו שמצינו בדור הזה, שכמה בני אדם נפלו מאמונתם מחמת שרואים שבני גילם עלו לגדולה. ובודאי מה שדחף אותו ולקח גדולה לעצמו, היא עזות, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קה): עזות – מלכותא בלא תגא.

התקינו שיהא תורמין על ידי פיוס. היינו, מתחילה היו רוצים בהתנשאות לשם שמים, אבל עכשיו, שההתנשאות היא בשביל כבוד עצמו, התקינו שלא ירדוף שום אדם אחר התנשאות, אלא יברח מן ההתנשאות, ואין תורמין אלא על ידי פיס. פירוש, היינו לא ירצה שום אדם בהתנשאות, אלא עד שיבואו כל העם ויפייסו אותו שיקבל רבנות, אזי יקבל, אבל בלא פיוס לא יקבל, ולא ירדוף אחר התנשאות, כי לא מצינו בדור הזה שיהא כוונתו לשם שמים, כמו שמצינו (הוריות יג ע"ב) שהתקין רבן גמליאל כבוד לעצמו וכבוד לנשיא וכבוד לאב בית דין, ואח"כ כשראו רבי מאיר ורבי נתן, התייעצו לבטל הדבר, ובודאי לא היו כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמם, אלא בשביל כבוד השם יתברך:

 

 

תורה פא

כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצווה, והשמחה גדולה כל כך עד שנוגעת עד רגליו, היינו שמרקד מחמת שמחה, זה הבחינה נקרא: ונביא לבב חכמה (תהלים צ). הרגליים הם נצח והוד, בחינת נביאים, נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב, כי השמחה מעלה אותם. וזהו הריקוד, שמעלה רגליו בכל פעם. וכשלומד תורה או שעושה מצוה בכל כך שמחה, שהשמחה נוגעת עד רגליו, ומעלה את רגליו למעלה – בזה נתעלים כל תומכי דאורייתא, שהם נקראים סמכי קשוט.

 

וזה פירוש (ישעיה מא): צדק יקראהו לרגלו, כי התורה והמצוה נקראים צדק, כמו שאמרו חז"ל (חולין פט): צדק תדברון וכו’, וכמו שכתוב (תהלים קיט): כי כל מצוותיך צדק.

 

גם הדיבור הרע נקרא רגל, כמו שכתוב (שם טו): לא רגל על לשונו, גם הוא נתעלה. גם אדם נתעלה בממון הנקרא רגל, כמו שכתוב (דברים יא): ואת היקום אשר ברגליהם. גם כל המדרגות התחתונות, המכונים בשם רגליים, נתעלים ע"י שמחת תורה ומצוה, כמו שכתוב: צדק יקראהו לרגלו, שהתורה והמצוה הם קוראים למעלה את אלו המדרגות התחתונות. וזה שאמרו חכמינו ז"ל (בבא בתרא י): מי שאין לו בנים, ישמח את אשתו בדבר מצוה. כי אשה נקראת רגל, כמו שכתוב (שמואל א, ב’): רגלי חסידיו ישמור. נמצא, שעל ידי השמחה הוא מעלה ומקשר אותה לבחינת צדק, הנקרא הֵא, ושם עיקר הזרע, כמו שכתוב (בראשית מז): הֵא לכם זרע. גם ברא כרעא דאבוה (עירובין ע, ע"ב). גם אמונה נקראת רגל, כמו שאמרו רז"ל (מכות כד): בא חבקוק והעמידן על אחת וכו’. [וכן] כל הדברים הנקראים רגל נתעלים: