חלק ב- תורה עד -עה -עו

אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח. כי פרשת פרה קורין כדי שיהיו נזהרין ליטהר מטומאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח. ובתחילה הוא בחינת "פור", כי פורים על שם "הַפֻּר" (אסתר ט וע’ בכוונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדומה), ואח"כ נעשה "פרה", כי גם פורים הוא בודאי הילוך ודרך לפסח. וזהו בחינת (שיר השירים ה): שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר. שפתותיו זה בחינת פסח – פה סח (כמובא). שושנה היא אסתר (כמובא בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, ושושנה גימטריא אסתר). נוטפות מור עובר זה בחינת מרדכי – מר דרור (חולין קלט ע"ב), לשון חירות, בחינת חירות של פסח. ועל כן צרוף של פורים מרומז בפסח, בפסוק (שמות כג): שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם. מ’מצרים ו’לא י’ראו פ’ני ר’יקם – ראשי תיבות "פורים". כי פורים הוא דרך לפסח, שיהיו יכולים להיות נזהרין מחמץ. (ופסק באמצע הענין ולא גילה יותר):

 

כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשיו…(ולא סיים):

 

 

הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד. כי אמרו רז"ל, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה, כמו שאמרו רז"ל (מכות כב ע"ב): כמה טיפשאי שאר אנשי, דקיימו מקמי ספר תורה ולא קיימו מקמי גברא רבא. נמצא, שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה. ואצל התורה מצינו, שאמרו רז"ל (מ"ר איכה בפתיחתא), כי המאור שבה מחזירו למוטב, מכל שכן אור הצדיק, שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדושה מאד, בודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר, אך גם ההסתכלות לבד הוא גם כן דבר גדול:

 

 

 

ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קד): כל מקום שהם הולכים, נעשים שרים לאדוניהם. כי בכל מקום שהם באין בגלות, בתחילה הם כבושים בגולה, אבל אח"כ הם נעשים אדונים לבעליהם, כי אח"כ הם כובשים את המקום ההוא, שהם באים בגולה שם, כי ישראל הם מרימין ומעלין כל המקומות השפלים והנפולים, כמו שאמרו רז"ל (מגילה ו): עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות שילמדו בהן תורה ברבים, שנאמר (זכריה ט): ונשאר גם הוא לאלקינו וכו’, עיין שם, כי ישראל מעלין ומנשאין כל המקומות הנפולין. ועל כן נקראין ישראל בגלות בני הגולה, כי אף על פי שאח"כ הם נעשים אדונים, ומקימין ומנשאין ומעלין הכל, אף על פי כן בתחילה הם בגלות, כי אף על פי כן הם נע ונד בגלות, אבל אח"כ הם מעלין ומנשאין הכל כנ"ל, ועל כן נקראין בני הגולה, כי זה אותיות "גולה" – ראשי תיבות: ו’נשאר ג’ם ה’וא ל’אלקינו. כי אח"כ הם מעלין ומנשאין הכל, בבחינת: ונשאר גם הוא לאלקינו, כמו שאמרו רז"ל: עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות וכו’, כנ"ל: