חלק ב- תורה עב- המשך

ועל כן משה רבינו, עליו השלום, שהוא היה הדעת הכולל של כלישראל, על כן על ידי ראייתו לבד, שהיה מסתכל בתוך כל אחד ואחד, על ידי זה היה יכול לחלק הגדולה והשררה לכל אחד ואחד כראוי לו לפי מדרגת מוחו.

 

וזה בחינת (שמות יח): ואתה תחזה מכל העם, ושמת עליהם שרי אלפים ושרי מאות וכו’. ואתה תחזה דייקא, כי ע"י הראיה לבד של משה רבינו, שהיה רואה ומסתכל בכל אחד ואחד, היה מתנוצץ מוחו של כל אחד, ועל ידי זה קיבל כל אחד ואחד גדולה ושררה כפי ערכו, כפי הראוי לו לפי מדרגת מוחו, דהיינו בחינת שרי אלפים ושרי מאות וכו’. וזהו: ואתה תחזה וכו’ ושמת עליהם שרי אלפים וכו’, כי ע"י שיחזה משה ויסתכל בעם, על ידי זה בעצמו הוא משים אותם שרי אלפים וכו’. כי ע"י הסתכלותו בהם מקבל כל אחד גדולתו, ע"י התנוצצות מוחו שמתנוצץ ע"י ההסתכלות שמסתכל בו חכם הדור, בחינת משה כנ"ל. וגם משה היה יכול לצוות, שזה יהיה שר אלף וזה שר מאה וכו’, כי ע"י הסתכלותו בהם היה יודע הגדולה המגיע לכל אחד ואחד, כי ע"י הסתכלותו היה יודע התנוצצות המוח של כל אחד, אשר כפי התנוצצות המוח כן מגיע לו גדולה כנ"ל:

 

ואזי, כשמקבל כל אחד גדולה כפי הראוי לו באמת, לפי מדרגת מוחו, ע"י שיש מנהיג אמיתי, בחינת משה, שיכול לחלק הגדולה לכל אחד כראוי לו ע"י הסתכלותו לבד, אזי יודע כל אחד מהשרים והמנהיגים של ישראל לחדש חידושין דאורייתא כפי הראוי לו לפי מדרגת מוחו, לא פחות ולא יותר. כי מאחר שכל אחד עומד על מקומו הראוי לו באמת, דהיינו שיש לו שררה וגדולה כפי הראוי לו באמת כנ"ל, על כן כל אחד יודע לפי גדולתו והתמנותו איך וכמה הוא צריך לחדש בתורה, ובפני כמה אנשים הוא צריך לומר תורה, כי זה שממונה על אלף מישראל, דהיינו שר האלף, הוא צריך לומר תורה בפני אלף אנשים, וכן כולם:

 

כי יש בחינת רוח בכל אחד ואחד, והמנהיג האמיתי של כל ישראל, דהיינו בחינת משה, הוא בחינת רוח הכולל, בחינת (במדבר כז): איש אשר רוח בו, ופירש רש"י, שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד. כי המנהיג האמיתי הוא בחינת רוח הכולל, שיודע להלוך נגד כל רוח ורוח, כי כולם מקבלים ממנו, כי הוא בחינת רוח הכולל, בחינת (יחזקאל לז): כה אמר ה’ מארבע רוחות בואי הרוח. ורוח הזה הוא בחינת רוח אלקים, שהוא בעצמו בחינת המוחין, בבחינת (שמות לא): ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה, דהיינו בחינת המוחין, שהם בחינת מלאכת בנין בית המקדש כנ"ל.

 

וכל אחד לפי בחינת הרוח אלקים שיש בו, שהוא בחינת רוח הקודש, רוח נבואה, כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה. כי זה הרוח אלקים, הוא שורה על פני התורה, בבחינת (בראשית א): ורוח אלקים מרחפת על פני המים, היינו על פני התורה שנקראת מים, כמו שדרשו רז"ל. על כן ע"י הרוח אלקים הזה זוכין לחדש בתורה, כי הרוח אלקים שורה על פני התורה כנ"ל. על כן על ידי המנהיג האמיתי, שהוא בחינת משה, בחינת דעת הכולל, בחינת רוח הכולל, שעל ידו מתנוצץ מוחו של כל אחד, שזהו בעצמו בחינת רוח אלקים שממשיך לכל אחד, כי הרוח אלקים הוא בעצמו המוחין כנ"ל, על כן על ידי זה נמשך לכל אחד חידושין דאורייתא, כי החידושין דאורייתא הם ע"י בחינת הרוח אלקים, שהוא שורה על פני התורה כנ"ל, שהוא בעצמו בחינת המוחין, שכל זה נמשך מהמנהיג, בחינת משה, שהוא דעת הכולל, רוח הכולל כנ"ל:

 

אבל זה המנהיג צריך שיהיה פרוש גדול בקדושה גדולה, ואז דווקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל, כי ע"י פרישותו וקדושתו הגדולה, הוא יכול לחזות ולהסתכל בכל אחד מישראל, ולחלק הגדולה לכל אחד ע"י ההסתכלות לבד, בבחינת: ואתה תחזה כנ"ל, כי הסתכלות הזאת היא תלויה בקדושה ופרישות גדול. ועל כן משה רבינו, שהיה קדוש ופרוש גדול מאד, על פי הדיבור, כמו שכתוב (דברים ה): ואתה פה עמוד עמדי – על כן היה יכול לחזות ולהסתכל בישראל, ולחלק להם הגדולה על ידי זה.

 

וזהו: ואתה תחזה – אתה דייקא, כי רק משה, שהיה פרוש גדול מאד בקדושה גדולה, זוכה להסתכלות הזאת, כי הסתכלות הזאת, בחינת ואתה תחזה, היא תלויה רק בקדושה ופרישות מתאוה זאת. וזה בחינת (מלכים א, כב): והזונות רחצו, ודרשרו רז"ל (סנהדרין לט ע"ב): למרק שתי חזיונות. היינו, שכפי מה שרוחצין עצמן מתאוה זאת, בחינת: והזונות רחצו, דהיינו שרוחצין עצמן מתאוה זו, כמו כן הוא ממרק ומצחצח שתי חזיונות, בחינת: ואתה תחזה, בחינת: חזית איש מהיר במלאכתו וכו’, דהיינו בחינת הסתכלות הנ"ל. כי עיקר הסתכלות הנ"ל, היא ע"י קדושה ופרישות מתאוה זו כנ"ל, כי תאוה הזאת היא בחינת פגם העיניים, כמו שכתוב (במדבר טו): ולא תתורו וכו’ ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, ועל כן צריך לקדש עצמו ביותר בפרישות גדול מזאת התאוה, ואז יש לו עיניים זכים לחזות ולהסתכל וליתן הגדולה לכל אחד כראוי לו, ע"י הסתכלותו לבד כנ"ל, ואז דווקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל כנ"ל.

 

וכשאין לישראל מנהיג ומשגיח כזה, באמת כל העולם מעורב ומבולבל, וכל הרוצה ליטול את השם, נוטל, כמו שמתנהג עכשיו, בעוונותינו הרבים, כי ישראל צריכין שיהיה עליהם משגיח, שישגיח ויראה בהם שיעמוד כל אחד על מקומו הראוי לו באמת, והמשגיח הזה יהיה פרוש וקדוש גדול, בבחינת קדושת ופרישות משה, ואז יכול להנהיג את ישראל ליתן לכל אחד גדולה כראוי לו ע"י ההסתכלות לבד כנ"ל:

 

ועל ידי זה נעשה תשובה, כי עיקר התשובה היא על ידי הבושה, וע"י זה המנהיג בחינת משה, שהוא מסתכל בכל אחד ואחד, ומתנוצץ מוחו, וזוכה לביאורי התורה, דהיינו לחידושין דאורייתא, על ידי זה נמשך בושה על כל אחד ואחד, ואז רואה כל אחד את בשתו וכלימתו. כי עבירה היא בודאי בושה גדולה, כי עבירה אינה ראויה כלל לישראל, ובודאי אין נאה כלל לישראל שיהיה לו עבירה ח"ו, אבל גם מצוה, כשרוצין לעשות איזה מצוה, ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה, כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה, ואיך יעיז פניו ליכנוס בהיכל המלך לעשות מצוה.