חלק ב- תורה פ

איתא בפרק שני מסכת יומא: בראשונה כל מי שרצה לתרום תרומת הדשן תורם וכו’. פירוש, דורות הראשונים, שהיו צדיקים, בשביל זה, כל מי שרצה לזכות בהתנשאות, הנקרא דשן, כמו שכתוב (תהלים כג): דשנת בשמן ראשי – תורם, והיה מנהיג הדור.

 

ובזמן שהן מרובין, רצין ועולין בכבש, כל הקודם את חברו בארבע אמות – זכה. היינו כשהיו מרובין, רצין, שכל אחד אומר: אני רוצה להנהיג הדור. עולין בכבש – היינו כבשונו של עולם (ע’ חגיגה יג), היינו מי שידע והשיג יותר בסודות התורה, לזה היו ממנין פרנס על הציבור. וזהו כל הקודם את חברו בארבע אמות, היינו ארבע אמות של הלכה (ברכות ח), זכה – זה היה זוכה לתרומת הדשן, לבחינת: דשנת בשמן וכו’.

 

ואם היו שניהן שוין, הממונה אומר להן הצביעו. ומה הן מוציאין? אחת או שתים, ואין מוציאין אגודל במקדש. פירוש, כשהיו שניים שוין בהשגת התורה, שעל ידה היו זוכין להתנשאות, כמו שכתוב (משלי ח): בי מלכים ימלוכו, וכל אחד רצה ההתנשאות, אזי הממונה, היינו היצר הרע, היה מסית ואומר להם: הצביעו, היינו שיראה איזה צביעות בפני המון עם, כדי שיחזיקו אותו ויקבלו אותו לרב. והממונה, היינו היצר, פיתה את כל אחד על צביעות, והקל להם ואמר להם: ומה הן מוציאין אחת או שתיים. פירוש, אמר: ומה הן, היינו מה היא עבירה בזה, שתוציא צביעות פעם אחת או שתיים, ואחר כך כשתהא מוחזק אצל המון עם לצדיק, אזי תחזיר לצדקתך ולאמיתתך. אבל הצדיקים האלו אין מוציאין שום צביעות ואין שומעין לעצת יצר הרע, מחמת גודל הכרתם בגדלות הבורא, שמלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו), ורואה ויודע הכל, ומתביישין לפני השם יתברך, להראות איזהו צביעות. וזהו: אין מוציאין אגודל במקדש, היינו שִׂכלם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג): מי שיש בו דעה כאילו נבנה מקדש בימיו.