עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – כא תמוז

 

 

"מה זה בידך, ויאמר מטה וגו’" (שמות ד, ב), עיין פירוש רש"י, שאמר לו: מזה שבידך אתה ראוי ללקות. ומזה נוכל להבין, שכל ענייני לשון הרע ורכילות, שידוע מה שנאמר בתוספתא של פאה, שנפרעין מן האדם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, הוא גם כן באופן זה, שלא נצרך להביא לו סיבה רחוקה להיפרע ממנו, אלא מהעסק שבידו יסובב לו העונש. ואף לפירוש השני שברש"י, שהוא כאומר לו: הלא גלוי לכל שהוא מטה, ולא יוכל להזיק מאומה, אראך איך יסובב על ידו פחד מוות. והנמשל הוא גם כן באופן זה, שעל ידי חטא הלשון נסבב גם כן מדבר קטן וקל חשש פחד מוות.

 

"וישליכהו ארצה, ויהי לנחש" (שמות ד, ג), עיין פירוש רש"י. ועוד יש לומר, שרמז לו, שבדברי לשון הרע נברא הנחש המקטרג למעלה על האדם, שרוצה לנשוך אותו.

 

 

 

 

 

והנה הן אמת, כי לו החי יתן אל ליבו, כי פעלו יוצרו ויפח באפיו נשמת חיים חלק אלוק ממעל, ויתן בפיו תורת ה’ תמימה משיבת נפש, חמדה חמודה מכל מלאכי אלקים, לדבר בו לילה ויום לקדשו לכהנו לו, כי על ידי היות תורת ה’ בפיו כי יעסוק בה לשמה כל העולם כולו כדאי הוא לו, ונקרא רֵע אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות (אבות ו, א).

 

וכאשר תצא מפיו תורה בטהרה כל שרפי קודש משרתי אלקינו יקרבו ויאתיון להתעלס באהבים הנחמדים, כמאמרם ז"ל (חגיגה יד, ע"ב): כי בדרוש רבי אלעזר במעשה מרכבה נתמלאה הבקעה מלאכי אלקים ואש מן השמים. ולא בלבד מעשה מרכבה, כי אם גם בפשטה, כמאמר מדרש חזית (שיר השירים רבה א, יב) שהיה בן עזאי דורש והאש מתלהטת סביבותיו והוגד לרבי עקיבא ובא ויאמר לו: שמא במעשה מרכבה היית דורש, אמר לו: לאו וכו’.

 

 

ומה גם הלא כל עבודת האדם לקונו או רובא דרובא בפיו ובשפתיו תהיה. כי הבוקר אור והנה לפניו קריאת שמע ותפילת השחר, ולפניהם ולאחריהם שירי זמרת י-ה וברכות והודאות הרמות ונישאות אשר אהב ה’ מכל שירי שרפי קודש, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה סה, כא) על הפסוק (בראשית כז, כב): "הקול קול יעקב" כי אין רשות למלאכים לשבח לקונם עד ישבחוהו ישראל למטה. ומדי צאתו מבית תפילתו, אם מתופשי התורה הוא שונה הלכות בבית מדרשו יום יום, וכהתימו (כסיימו) יאכל קמעא ובשפתיו יברך הזבח, נטילה, המוציא, ברכת המזון, ודברי תורה על שולחנו.

 

וכי ינטו צללי ערב, יתפלל מנחה ועוד מעט תפילת ערבית. וגם בלילה לא ישכב עד יאכל טרף, קריאת שמע. ויקם בעוד לילה לעסוק בתורה. הנה כי כל היום וכל הלילה לא תשבות לשונו מלעבוד את ה’ תמיד. וגם אשר אין תורתו אומנותו, לא יעדר משלוש תפילות ביום וקבוע עת לימוד ביום ובלילה.

 

וגם כל תרי"ג מצוות אשר יעשה ימלא יפיו תהילתו יתברך על כל מצוה ברכה. וגם כל פרי אשר יאכל ואשר ישתה יברך תחילה וסוף. וכל פעולה גשמית אשר יעשה לא יבצר מתת חלק לפיו ולשפתיו להודות לשם ה’, אפילו כי יפנה גופו הקטנים עד הגדולים על כל נטיה ברכה.

 

כלל  הדברים, כי כלי הדיבור הם הם יהיו לבני ישראל כלי יקר משרתי אלקינו העומדים יום ולילה לשרת בם את ה’ מכל יתר אברי האדם. (אלשיך שמות כח, לא).