ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – ד מנחם אב

 

כתיב (שם יט, ט"ז): "לא תלך רכיל בעמיך" הנה לאו זה כולל רכילות ולשון הרע יחד, ככתוב בירושלמי. [רכילות אם אחד אומר לחברו: פלוני דיבר עליך כך וכך, או עשה לך כך וכך, ולשון הרע נקרא אם אחד מספר לחברו דבר גנאי על אחד, או שארי דברים הגורמים להזיק לו בגופו או בממונו, או להצר לו]. ולאו זה כולל גם לשון הרע, כמו שאמרו חז"ל בבאורם על פסוק זה: לא תהיה כרוכל, שטוען מזה לזה. וידוע, שלאו זה הוא אפילו על אמת, כמו שכתבו כל המפרשים. שאם הוא שקר, הוא בכלל מוציא שם רע, וחמור הרבה יותר מסתם לשון הרע.

 

והנה סמוך למקרא הזה כתוב (ויקרא יט, טו): "בצדק תשפוט עמיתך", ואמרו חז"ל על זה (אבות א): הוי דן את כל האדם לכף זכות. והוא שייך גם לענייננו, דהיינו, אף שאתה רואה עליו דברי גנאי, אף על פי כן צריך לחפש עליו זכות, שמא בשגגה דיבר או עשה דבר זה, או שלא ידע שדבר זה אסור לעשות או לדבר, או שמא כבר התחרט על העניין הזה, וכיוצא בזה. ועל כן הזהיר, שלא תלך רכיל עליו לספר לאנשים דברי הגנאי שידעת עליו. וכל פרטי דין לשון הרע ורכילות, וגודל שכרו למי שנזהר בזה, והעונש להעובר, מבואר בספר "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון".

 

 

 

 

 

ואגב אעתיק פה עצה שעשינו בשנה שעברה לחזק את העניין הקדוש הזה, שחתמו על זה כמה מגדולי זמננו וכמה ראשי מתיבתות, ועשינו חבורה מיראי השם, הנקראת "אגודת השומרים", על שם הכתוב (משלי כא, כג): "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו", דהיינו שכל אחד יראה להתחזק בעניין הקדוש הזה, לשמור פיו ולשונו מדיבורים אסורים.

 

והסכמנו שכל אחד יראה ללמוד עניין זה על כל פנים שלוש פעמים בשבוע, היינו חצי שעה בכל פעם. ונצייר הדבר: ביום שני וחמישי ילמד ההלכות שבעניין הזה, וביום שבת קודש ילמד המוסר שבעניין הזה. ובחרנו בספר "חפץ חיים", שבו מלוקט הדבר מכמה פוסקים להלכה, וכן בספר "שמירת הלשון", חלק א וחלק ב, לעניין המוסר, שבו מלוקטים כמה עניינים נחוצים השייכים לעניין זה. ואם מרגיש בטבעו, שכאשר ילמד העניינים האלו מדברי הפוסקים הראשונים, כמו מהרב"ם וסמ"ג והחינוך והשערי תשובה וכיוצא בזה, יתחזק הדבר יותר אצלו, יוכל גם כן לעשות כן.

 

עוד עשינו תקנה, שאחת לשלושים יום, דהיינו בכל ערב ראש חודש, תתכנס כל החבורה או על כל פנים ראשיה לדבר בעניין הזה ולהתייעץ איך לחזק את העניין הקדוש הזה, שהקב"ה הקפיד עליו מאוד, ולמי ששומר את עצמו כדין, תחול עליו הברכה שנתברכו בהר גריזים מפי כל הלויים וארון בית ה’ עמהם, וענו כל העם ואמרו אמן. (זכור למרים לח"ח זצ"ל פכ"ה).