שער הזכירה פרק ח – ז מרחשון

 

עוד מצאנו בערכין (טו, ע"ב): אמר רבי יהושע בן לוי: כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים שנאמר (תהלים עג, ט): "שתו בשמים פיהם" וגו’, והוא שקול כנגד שלוש עוונות החמורים. וכשם שהוא שקול כנגדם, כן עונשו הוא גם כן כנגד השלוש עוונות החמורים, כמו שנאמר בירושלמי (פרק א, פאה (ה"א)), והובא דבר זה בסמ"ג (ל"ת ט), שעל ארבעה דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן, וכעניין זה כתבנו (בפרק ו) בשם ספר הקנה שבעוון לשון הרע נלקה בעניות.

 

ונאמר נמי בתנא דבי אליהו (פרק טו) המכים בסתר (פירוש רש"י בפרשת תבוא שזה מירי בלשון הרע) ומחללי השם בגלוי, והמזלזלין את חבריהן בדברים, ומטילי מחלוקת, סופן להיות כקורח, עליהן הכתוב אומר (במדבר טז, לג): "ותכס עליהם הארץ".

 

ולפעמים נענשים בעוון לשון הרע שהוא העוון החמור מכל כנ"ל, במיתת אסכרה שהיא מיתה חמורה מכל, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ח, ע"א): תתק"ג מיני מיתה נבראו בעולם, קשה שבכולן אסכרה וכו’. ונותנים סימן בזה לכל באי עולם, שבא להם על עוונם הדומה לעונשם, כמו שאמרו בשבת (לג, ע"א): תנו רבנן ארבעה סימנין הן וכו’ סימן ללשון הרע אסכרה. ואמרנו שם, שנשאלה שאלה בפני התנאים: מיתה זו (פירוש, אסכרה) מפני מה מתחלת בבני מעין וגומרת בפה? והשיב על זה רבי יהודה ברבי אלעאי ואמר: אף על פי שהכליות יועצות והלב מבין ולשון מחתך, פה גומר הלשון הרע.

 

 

 

 

 

ועל פי זה [היינו על פי דברי החובת הלבבות] אמרתי בדרך הלצה, מה שאמרו חז"ל בערכין ט"ז על גודל עוון לשון הרע בשם רבי אבא בר חנינא, סיפר אין לו תקנה. ויש לומר שזהו הטעם, שמשום שיש לו עוונות משל אחרים אינו יכול לעשות תשובה עליהם, כי אינו יודע אותם, הן בכמות או באיכות ולפיכך אין לו תקנה בתשובה. (מרפא לשון לג"ר רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל).