שער הזכירה פרק יז – י כסלו

 

גם יש לו לאדם להיזהר מלהיות מעוזרי המחלוקת, כדי שלא יענש גם הוא בבוא עת פקודתם, כמו שאמרו (בסנהדרין קי, ע"ב) ענש הכתוב הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה. ונאמר במדרש פרשת קרח, בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקב"ה מאבד זכרו, שנאמר (במדבר טז, לה): "ואש יצאה מאת ה’ ותאכל את" וגו’. ואמרינן (סנהדרין קי, ע"א) אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר (במדבר יז, ה): "ולא יהיה כקרח וכעדתו". רב אסי אמר ראוי להצטרע, כתוב הכא וכו’. ועיין במה שכתבנו בשם ספר הקנה, שלפעמים מחליף הקב"ה את עונש הצרעת בעניות, והרי הוא עני הנמסר בידי אדם.

 

והאיש הנלבב יתבונן תמיד במה שאמרו חז"ל במדרש רבה פרשת אמור (כז, ה) על הפסוק (קהלת ג, טו): "והאלוקים יבקש את נרדף". רב הונא בשם רב יוסף אמר: לעולם והאלוקים יבקש את הנרדף, אתה מוצא צדיק רודף צדיק, והאלוקים יבקש את הנרדף. רשע רודף צדיק, והאלוקים יבקש את הנרדף. צדיק רודף רשע, והאלוקים יבקש את הנרדף. רבי יהודה אמר בשם רבי יוסי בן נהוראי: לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין, תדע לך שכן הוא וכו’. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר: אף בקרבנות כן, אמר הקב"ה, שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפין אלא מן הנרדפין וכו’.

 

ואם כן יש להתבונן מזה כמה יש לאדם להרחיק את עצמו מלהיות מעוזרי המחלוקת לרדוף לצד אחד מהצדדים, אחרי שלבסוף יתבע הקב"ה את דמן מידו. ותחת שהוא מקווה להיות מן המנצחים ולנחול כבוד על ידי זה, יראה לבסוף בבזיונו שיענש בצרעת או בעניות וכנ"ל.

 

אבל השומר עצמו מן המחלוקת, הרי זה מכובד בפני הבריות, כעניין שנאמר (משלי כ, ג): "כבוד לאיש שבת מריב" וגו’. ואמרו חז"ל ומה אם מריבה שהיא של אדם עצמו, כבוד לו אם כבש, קל וחומר מריבה שאינו שלו והוא מכניס עצמו לתוכה. וכן הוא אומר (משלי): "מחזיק באוזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו".

 

 

 

ולא די לבעלי לשון הרע שגורמים ללקות בעצמם בזה, אלא שלוקים העולם בחטאם גם כן בזה האופן, שנגרע מהם מזונותיהם על ידי זה, כמו שכתוב (תענית ז): אמר רבי שמעון בן פזי: אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע. (שמירת הלשון שער הזכירה פ"ח).