שער התבונה פרק יג – ט שבט

וגם בעולם הזה באים ייסורים על האדם בשביל הליצנות, כמו דאמרינן שם, אמר רבי אלעזר: כל המתלוצץ, ייסורין באין עליו, שנאמר (ישעיה כח, כב): "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם". אמר להו רבא לרבנן: במטותא מנייכו דלא תתלוצצו ליתו ייסורין עליכו [ועיין בשערי תשובה לרבנו יונה (שער ג), שכתב שאסור להתלוצץ וגם בדרך מקרה וארעי. ועל החלק הזה הוצרכו החכמים להזהיר לתלמידיהם, מפני שרבים נכשלו בו דרך מקרה].

 

וגם מזונותיו מתמעטים, כמו דאמרינן שם. וגם כל העולם נענשים בשביל בעלי הלצון, כמו שאמרו שם, אמר רבי חנילאי בר חנילאי: כל המתלוצץ גורם כליה לעולם שנאמר וגו’. ואפילו אם לא יתלוצץ עמהם רק לישב בחברתם, גם כן איסור גמור הוא, כמו שנאמר (תהלים א, א): "ובמושב לצים לא ישב". וכתוב באבות דרבי נתן (פרק ל): המדבק עצמו לעוברי עבירה, אף על פי שאינו עושה כמעשיהם, הוא מקבל פורענות כיוצא בהם. על כן צריך האדם להתרחק מהכת הזאת מלישב במושבם, כדי שלא ילמד מהם, אבל ישב במושב שיש ביניהם דברי תורה, ואז אשרי לו בזה ובבא.

 

 

 

 

אחי, היזהר והזהר מלנקום ולנטור את חברך, כי את עצמך אתה נוקם ונוטר, רק תחשוב בדעתך שמן השמים נסבב כל אלה עבור עוונותיך. ומה לי אם נסבב הצער הזה על ידי זה או על ידי אחר? ואם אקבל כל זה עלי באמת, יומחל עבור זה עוונותי. וכמו שהשיב דוד לאבישי בן צרויה, בעת שרצה לנקום עבורו מאת שמעי בן גרא על שחרף וגידף לדוד וקללו קללה נמרצת, לא הניחו דוד ואמר (שמואל ב פרק טז, י): "ה’ אמר לו קלל" וגו’, ואמרו חז"ל, שעבור זה נמנו בבית דין של מעלה ומינוהו לדוד שיהא הרביעי מרגלי המרכבה. (הח"ח זצ"ל).