שער התורה פרק ה – כח אדר

 

והנה מכל מה שהארכנו בגודל מעלות התורה, שהיא עיקר הכל, נוכל ממילא להבין את גודל החיוב להחזיק בתורה, שלא תימוט. ולא מבעי אותן האנשים, שהם טרודים בענייני העולם, בודאי צריכים על כל פנים להזדרז בעניין הגדול הזה, כדי להינצל מעונש המר של ביטול תלמוד תורה, כמו שכתב רבינו יונה באגרת התשובה, וזה לשונו: הרוצה להינצל מן העונש המר והעוון הגדול הזה, יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים וכו’, כדי שיעמדו בעירו, ויהיו עוסקים בתורה על ידו. ופירשו חז"ל ב"ספרי" זהו שאמר הכתוב (משלי ג, יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה". ללומדיה לא נאמר, אלא למחזיקים, שהם מחזיקים ידי התלמידים והרבנים. אלא אפילו אותן האנשים, שהם בעצמם לומדי התורה ומקיימי מצוות בישראל, גם כן חיוב גדול עליהם להחזיק את התורה, ואם לאו, הרי הם בכלל ארור, חס ושלום. כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג, אות יט, בשם הספרי) על הפסוק (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים". אדם שלמד ושנה, ולימד לאחרים, וקיים את התורה, ויש בידו כוח להחזיק ידי העוסק בתורה ובמצוות ולא החזיק, הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים.

 

 

 

 

קשה היא המחלוקת, שהיא מביאה לידי סכנת נפשות, שעל ידי מריבה שהיתה בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט נתפרדו זה מזה, ונתגלגל והלך לסדום, וכמעט שאבד עמהן.

 

וקשה היא המחלוקת, שהיא מביאה את האדם לידי מלקות שנאמר (דברים כה, ג): "כי יהיה ריב בין אנשים וגו’ והיה אם בן הכות הרשע", מי גרם לו ללקות? הוי אומר המחלוקת. (ה"חפץ חיים" זצ"ל).