שער התורה פרק יא – ח תשרי

 

וכל זה הוא אפילו לפי דברי היצר, שלא יועיל ההסכמה והקבלה שיקבל בליבו על להבא, רק על ימים אחדים. אך כאשר נעמיק יותר בעניין זה תראה, שטענת היצר שקר מעיקרו, כי כבר נבחן בכור הניסיון, כי אם ירצה לעמול בזה, כל עוד שירגיל בזה, יקל הוא להישמר, כי ירגיש בעת שיוציא מפיו איזה דיבור שלא כהוגן, תחת אשר בתחילתו לא הרגיש מחמת רוב מרוצת הרגלו לכל הדברים אשר יחפוץ, ובמעט זריזות לנפשו ימנע מדיבורים אסורים, אחר שאין לו עוד כוח ההרגל לזה^*). ואפילו אם ימשך איזה זמן אשר לא יוכל לזרז את נפשו בעניין זה מאיזה סיבה, או שמצא את עצמו בכמה פעמים שניצח אותו היצר בעניין זה, אף על פי כן אל יפול ליבו עליו להתייאש עןד מעניין זה, כי אם יחזק עוד את נפשו ויתעורר בעניין השמירה, ויהיה הוא המנצח, ובכל ימיו יתנהג כך.

 

וזהו מה שאמרו חז"ל בברכות (ה, ע"א): לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו’. וההרגזה הזו היינו, שיעשה עמו מלחמה לעולם, והיינו כמו שכתבנו.

 

^*)אך לעניין זה שיוקבע בנפשו ההרגל לשמירת לשונו, נראה לי בפשיטות דרך עצה שיתנהג כך מתחילה: יראה להיות בקי בכל פרטי הדינים של שמירת הלשון, ולחזור אותם היטב היטב עד שיהיה בקי בהם, כדי שידע איזה דיבור יפול תחת סוג השמירה, ועל ידי זה ממילא יוסר ממנו רוב ההרגל שהיה לו עד עתה, ואחר כך, אפילו אם יקבע איזה זמן מיוחד לזה בכל שבוע ושבוע, גם כן יועיל לזה הרבה. והכל לפי טבע האדם ועסקיו, כי יש אנשים אשר לעולם צריך לבדוק עצמו בכל יום ויום, באיזה אופן ומצב הוא עומד בעניין כוח הדיבור שלו.

 

 

 

 

על הפסוק "עיניך לנכח יביט ועפעפיך יישירו נגדך" (משלי ד, כה) מבאר "בעל הנתיבות", שכידוע בטבע בני האדם להכיר ולראות את חסרונותיו של הזולת ואת המעלות של עצמו, לכן "עיניך לנכח יביטו" כאשר הינך רואה את חסרונות זולתך העומד לפניך, מיד – "ועפעפיך יישירו נגדך", התבנון אז כלפי עצמך מי אתה ומה אתה, הסתכל נגדך כלפי עצמך ותראה את חסרונותיך שלך ואז תפסיק לראות את חסרונות זולתך ואת מגרעותיו. (לשכנו תדרשו).