שער התורה פרק ט – כט ניסן

 

והנה אנחנו, שזוכרים תמיד זכות אבות, צריכים ללכת גם כן בעקבות יעקב אבינו ע"ה, וכל אב יראה להרגיל את בנו לתורה ולמצוות כל עת היות הבן על שולחנו, והוא עד שנת עשרים ואחת, ואז, אפילו אם יצא לו הגורל לעבודת הקיר"ה (הקיסר ירום הודו), ובודאי לא יוכל ללמוד בעת ההיא, אף על פי כן לא יסור ממנו קדושת התורה, שלמד עד עתה [ובודאי יצליחנו הקב"ה, ויתן בלב המלכות ויועציו ושריו עליו לטובה, כמו שכתב אצל יוסף (שם לט, כא): "ויהי ה’ את יוסף וגו’, ויתן את חינו" וגו’]. וגם במלאות שני עבודתו, כשיבוא לביתו, יהיו כל מעשיו בתום וביושר, ולא יתבייש אביו מפניו, ויצליחו הקב"ה עבור זה בזה העולם, כמו שעשה ליעקב אבינו בכלות ימי עבודתו אצל לבן, כמו שכתוב בתורה, וגם בעולם העליון, כשיזכה לעמוד לפני כסא כבודו, יתברך, יהיה מקדושי ה’, בזכות שהאמיר את ה’ להיות לו לא-לוהים, כמו שכתוב (דברים כו, יז): "את ה’ האמרת היום להיות לך לאלוקים, וללכת בדרכיו, ולשמור חוקיו ומצוותיו וגו’, וה’ האמירך היום וגו’, ולהיותך עם קדוש לה’ אלוקיך" וגו’.

 

אבל אם יראה לסלק מעליו עול התורה והמצוות בנערותו, כדי לפרוק עול עבודת הצבא, שלא יצטרך לעבוד אותו אלא זמן מועט, אז יהיה בושת לאביו, בראשתו בזה העולם, וחרפה וכלימה ממנו באחריתו, בעולם העליון, שהמיר עולם, העומד לעד לעולם, בעולם כלה.

 

 

 

 

שמעתי מאדמו"ר הגה"ק זי"ע, שזקני הקדוש בעל "הדברי חיים" אמר פעם, שפעם אחת היה עַם-הארץ תמים, שלא ידע הלכות שבת כלל וכלל, ועם כל זה היה מתיירא מן החטא שיחלל ח"ו את השבת, על כן כל פעם שהגיע ערב שבת לפנות ערב פקד על אשתו שתקשור אותו סביב למיטתו, כדי שלא יוכל להתנענע באיבריו ויהיה בטוח שלא יחלל שבת קודש.

 

ואמר רבינו הקדוש על זה, אמנם לא חילל את השבת, אבל על ביטול עונג היה עובר, כי בודאי אין זה עונג שבת לשכב קשור ידיו ורגליו למיטה במשך כל השבת.

 

והנה הדבר אמור לגבי שבת קודש שיש בה מצוות עונג שבת, מה שאין כן לעניין שיחת חולין, מי שאינו בקי בהלכות איסור לשון הרע על כל דקדוקיה, ולא שגור על פיו הספר "חפץ חיים" בעל פה – טוב לו שיקשור את פיו ויעשה עצמו כאילם ולא ידבר כלל וכלל! (מדברי האדמו"ר מקלויזנבורג צנאז זצ"ל, בכ"ה ניסן תשכ"ד, נדפס בחינוך צאנז, גיליון ד’ עמוד ו’).