שער התורה – יח תמוז

 

וראה עוד, שאין הקב"ה מקפח שכר. וכבר אמרנו, שבעצת יהודה היה גם כן טובה גדולה ליוסף, שהצילו מן המיתה, ועל זה אמר יעקב אליו (שם מח, ח): "יהודה, אתה יודוך אחיך", וכמו שפירש רש"י שם, ואמרו חז"ל, שבשביל שהצילו מן המיתה, ריחם ה’ על מלכות בית יהודה, שלא כלה זרעם עד חורבן הבית, ולא כמו שאר מלכי ישראל, שהיה רק לזמן, וכאשר כלה זמנו, קם אחר והרג אותו ואת כל ביתו, לא השאיר לו שריד, מה שאין כן מלכי בית דוד, שהוא מזרע יהודה.

 

וראה עוד עניין נורא מאוד, שנסבב בהמשך הימים מידה במידה, שהנה יוסף נכשל בחטא הלשון, ככתוב בתורה, ולא רצו אחיו למחול לו בשום אופן, שהלכו אתו בעומק הדין, שאמרו (שם לז, כ): "לכו ונהרגהו", דהיינו נשסה בו את הכלבים, וכהאי גוונא, ונתרצו למכרו לעבד עבור זה, אף שיהודה הגן בעדו, ולא הניחו להרגו, שאמר (שם לז, כה): "מה בצע" וגו’, אפילו הכי למחול לו לא רצה בשום אופן, שאמר (שם כז): "לכו ונמכרנו", ותחת זה בדורות העתידים, שנכשל אחד מזרע יהודה באיסור קבלת לשון הרע, לא רצה אחד המיוחד מזרע יוסף למחול לו.

 

ומי הוא שנכשל בשגגה כזה? אדונינו דוד המלך ע"ה, שהאמין לציבה מה שדיבר על מפיבושת רעה, ואמר (שמואל ב יט, ל) (ועיין שבת נו, ע"ב): אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה: רחבעם וירבעם [שהוא מזרע יוסף] יחלקו את המלוכה. וככתוב בקרא, שאחרי מות שלמה בא ירבעם וכל ישראל לרחבעם וביקשו שיקל מהם מעט עול הקשה ויעבדוהו, והשיב להם קשות (מלכים א יב, ד): "אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". מיד השיבו כולם (דברי הימים ב י, טז): "איש לאוהליך ישראל", והמליכו את ירבעם, והסיבה היתה מפני קבלת לשון הרע של דוד, כמו שאמרו חז"ל (שבת נו, עב), אלמלא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודת כוכבים ומזלות, ולא גלינו מארצנו. וזה הכל מידה במידה, כמו שכתבנו.

 

 

 

 

ואם בחיי הזמן כך, כל שכן בזה, שנוגע לו לחיי הנצח, כמפורש בכתוב (דברים לב): "אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר רֵק הוא מכם כי הוא חייכם" (זכור למרים, פ"ה לח"ח זצ"ל).