נתן (אמנון) לוי – השאיר הכל מאחור

 

 

נתן (אמנון) לוי, בעבר דוגמן ושחקן ("זינזאנה") מספר כיצד השאיר מאחור את חיי הזוהר והפרסום, ניהול עסק מצליח ופרץ, כדבריו, אל עולם התשובה וזכה להיות בין יושבי בית המדרש, כשנקודת המפנה של תהליך זה היתה לאחר סיאנס שנעשה בתוך מרתף חשוך בבית של אחד מחבריו…

 

סיפור חיים המלווה בהרפתקאות, נסיונות, הצלחות ובהרבה רגעים של התבוננות על תקופות שונות בחייו. אותה הסתכלות, או כפי שהוא אומר "להסתכל על החיים במשקפיים בהירות יותר", היא זו שהובילה אותו לשמחה ולהתרגשויות אמיתיות, ובדרך זו להכיר את בוראו.

 

כיום נתן-אמנון לוי אברך בישיבה השוקד על לימוד התורה ובין שיעור לשיעור מעביר חוגי-בית, כשהוא בעצם מספר את סיפור חייו והתקרבותו לדת.

 

נתן נולד ב-1971 בעיר רעננה, כיום בן 33 נשוי פעם שניה ומתגורר בירושלים.

 

"אנסה לספר מעט על תקופותו שונות בחיי שהביאו אותי לרגעים של שמחה והצלחה, נפילות והתבוננויות מעמיקות על החיים עד שהכרתי את בורא-עולם.

 

את רוב שנותיי העברתי בעיר הולדתי, רעננה, עד גיל 20 בערך. משנות ה-80, תקופת הילדות, עולות לי הרבה תמונות: הירקן שצועק בקול וכאילו מודיע לכולם שאצלו אפשר למצוא את האבטיחים הכי טובים, תמונות מגן המשחקים ולהבדיל, תמונות של שכונות מוכות בפשע וסמים, כך היה גם בשכונה בה גדלתי.

 

כשתמונות אלו מלוות אותי בהמשך חיי, אני מגיע אל החבר’ה מהתיכון, החבר’ה עם הסיגריות כשסביבם הרבה בנות, כשהשיעורים והמורים בכלל לא מעניינים אותם. כשאני מסתכל על התקופה הזאת, אני מבין כיצד חשבנו שזאת הדרך לעשות חיים ויתירה מזאת, לחשוב שאנו הכי צודקים.

 

נקודת התבוננות…

 

התגייסתי לצבא ושירתתי בחיל האויר. בתקופה זאת הבנתי, שלא כמו בבית-הספר, שכדאי שאני ינסה להשליט קצת משמעת עצמית, והתקופה בצבא תרמה לחשיבה זו מאוד. ואולי בגלל שאדם מגיע לתקופה שונה בחייו המעניקה לו התבגרות פנימית מסויימת, מעין הסתכלות על החיים במשקפיים בהירות יותר. פתאום אתה מגלה איך בעצם אדם עם תפקיד חשוב לא ממלא את תפקידו כראוי.

 

האם כאן יכולתי לעשות נקודת מפנה? יכול להיות, אבל כש’מריחים’ את השיחרור ובהתחשב בעובדה שמדובר בבחור צעיר שרוצה ‘לעשות’ חיים, אז מתחילים להרגיש באויר את הריח של החיים, אדם צעיר מלא שאיפות, רצונות וכמובן שהרבה, אבל הרבה מאוד, חלומות. פתאום יש רצון להגשים רעיונות וחלומות מן העבר: טיולים, חופש… וכסף? כמובן, כמה שיותר והכי קל. בקיצור, הנאות וכמה שיותר.

 

לאחר שהשתחררתי מהצבא נכנסתי לתקופה שבה שאפתי להצלחה גשמית יותר מכל דבר. עד אשר הסתייע לי להקים עסק של חברת פוליש ונקיון, בלי שום ידע ונסיון בתחום ובעסקים בכלל (אפילו ללא ידע בסיסי) ‘הלכתי על זה’ עם הרבה רצון וחוש-עיסקי.

 

הרצון והחוש הובילו תחילה לעבודות פרטיות ותוך זמן קצר החברה תפסה תאוצה והצלחה, והדרך לפרוייקטים גדולים ואפילו ענקיים כבר נסללה. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי ‘סוגר’ עסקאות עם אנשי עסקים, בעלי מקצוע ואנשים בעלי מעמד כספי, ובמקביל הרגשתי איך שהשאיפות שלי לכסף רק גוברות יותר ויותר, למרות ואולי בגלל, שמצאתי את עצמי משתכר במשכורת חודשית גבוהה מאוד!

 

הרגשתי שמחה והרבה הצלחה בעסק, הצלחתי להתרחב ולהגדיל את כמות הפועלים. הרבה עסקאות וכסף טוב במנות גדושות רק הגבירו את הכוח והשאיפות ולא נתנו לראש לנוח. כל הזמן במחשבות איך להתפתח עוד ועוד, להצליח ולהתרחב גם לערוצים נוספים.

 

שאיפות ורצונות שהובילו אותי למחשבה לפתוח מועדון-לילה. כמובן שלא נחתי עד שהבאתי את המחשבה הזאת למציאות, ותוך זמן קצר מצאתי את המקום הנכון והתחלתי להשקיע במימוש המחשבה והפיכתה למציאות ועובדה קיימת בשטח, עד אשר "הארטיפו קלאב" פעל. וכך התנהלו חיי: בבוקר החברה, ובערב המועדון כשההצלחה בעסק מסחררת וחיי מתנהלים מאירוע לאירוע במועדון.

 

בוקר אחד…

 

שגרתי ורגיל לחלוטין. אני מפזר את הפועלים לעבודתם בחברת מחשבים בקניון עזריאלי. אז גם הזדמנה לי הפסקת קפה קלה.

 

לפתע ניגש אלי אדם ‘שולף’ כרטיס ביקור ומציג את עצמו כסוכן דוגמנות. תוך כדי שיחה הוא מציע לי הצעות עבודה שהובילו בהמשך גם לתחום המשחק. החלפנו מספרי טלפון וכמובן שאמרתי שאחשוב על זה. לאחר מכן כל אחד מאיתנו פנה לעיסוקיו. אני כמובן המשכתי בשגרתי היומית: ביום – חברת נקיון, בערב שנמשך אל תוך הלילה – במועדון.

 

כעבור מספר ימים קבלתי שיחת טלפון. מצידו השני של הטלפון, להפתעתי, היה אותו אדם שפגשתי בהפסקת-קפה בעזריאלי, הוא כנראה היה רציני. אני אומנם לא כל כך חשבתי על נושא זה, מה גם שהדבר היה נראה לי ‘כסף קטן’ לעומת הרווחים שלי, ובנוסף גם לא היה לי הרבה זמן לחשוב אם אני מעוניין או לא עקב עיסוקיי. קבענו להפגש בהקדם האפשרי בתל-אביב.

 

דיברנו על ההצעה הזאת, אך לא היה בראש שלי להשקיע בתחום הזה, אבל מה לעשות, הרצון להצליח סוחף לעוד רצון של הצלחה ו"תולעת" ההצלחה שנוצרה מכל הרצונות האלו כירסמה וחפרה לכל כיוון אפשרי כולל לתחום הזה. מה כבר יש להפסיד? חשבתי, לא אכפת לי לנסות ולגעת בכל דבר (וכמובן להצליח), לכן גם בתחום זה איפשרתי לעצמי ‘לזרוק את עצמי’ ולנסות, מה כבר יכול לקרות?

 

ואכן קרה. תוך מספר שבועות הזדמנו לי אירועים שונים בתחום, שבמהלכם הכרתי סוכנת שהציעה לי לעשות אודישנים למשחק. לא הססתי כמובן (הרי אני מוכן לגעת בכל דבר). האודישנים עברו בהצלחה רבה והציעו לי לשחק בסדרת הטלויזיה ‘זינזאנה’. תוך מספר ימים, ותוך כדי שאני מנהל את כל העסקים שלי (החברה והמועדון), מצאתי את עצמי באתר הצילומים של הסדרה, בתוך אקשן של צילומים שנמשכו מספר חודשים. הרווחתי כסף טוב, פרסום, הצלחה וכל מה שרק אפשר לבקש, ובמיוחד לאדם ש"תולעת" ההצלחה חופרת בתוכו.

 

התבוננות נוספת…

 

שוב פעם פוקוס על החיים. פתאום הראייה על החיים נעשתה שונה, דווקא מהמקום הזה של המשחק. ראיתי מקרוב איך אנשים משחקים את החיים במשחק. ראיתי וגם הרגשתי את האושר הריגעי הזה שמבטיח עולם הזוהר. את הקנאה ולפעמים גם השנאה, את התחרות והגאווה וכל מה שמתלווה לזה. התבוננתי והמשכתי הלאה, כי ידעתי שזה רק משחק.

 

הסיאנס…

 

הצעות עבודה נוספות הגיעו. הקצב? כמובן מסחרר, אך בין לבין הגעתי לרוחניות. לדברים הנוגעים ברוח בנשמה וברגש האמיתי.

 

יום אחד, הציע לי חבר, תוך כדי שיחה, לבוא לבית של חבר נוסף ולעשות סיאנס במרתף ביתו. הסכמתי והלכתי איתו. בהתחלה הדבר לא דיבר אלי, אבל לאחר מכן הדבר החל לרגש אותי מאוד ובמידה מסויימת גם הפחיד אותי, מכיון שגיליתי שהנשמה שירדה לסיאנס היתה של השכן שלי שנפטר.

 

הדבר מאוד הבהיל אותי, אבל מצד שני ההרגשה היתה כבר אחרת, לא כמו לפני. לאחר שיצאתי משם נעשיתי סקרן מאוד בכל הקשור לעניין הרוחניות, רציתי לשאול המון שאלות, הן על המקרה הספיציפי הזה והן באופן כללי.

 

כעבור מספר ימים, תוך כדי נסיעה ברכב, התקשרתי לאבא שלי ובקשתי ממנו שיפגיש אותי עם רב, כי היו לי המון שאלות שרציתי לקבל עליהן תשובות. אבא שלי הציע לי להגיע לבית-הכנסת בשכונתו, שם נערכים שיעורים ויש לו רב שיכול לעזור לי.

 

ואכן הגעתי. אני חייב לציין שמאוד התפעלתי, מכיון שהצלחתי להירגע תוך כדי הסתכלות על הרב, הרגשתי משהו שאף פעם לא חשתי, ובנוסף הבנתי שאולי לא הייתי מצליח לפגוש אנשים מהסוג הזה בגלל הדרך שבה חייתי עד כה.

 

תוך זמן קצר התחלתי לקבל תשובות, ומשאלה לשאלה וכמובן מכל תשובה שקבלתי, הרגשתי במקביל איך הנשמה שלי מקבלת חיות אמיתית ממקור אחר, עד אשר אחזתי ברוב התשובות. וכשאחזתי בהן הבנתי כמה הרדיפה אחרי ההצלחה והפרסום וכל מה שהניע אותי עד עכשיו היו דברים סתמיים, ללא שום תוכן או משמעות לחיים אמיתיים.

 

פתאום הבנתי שיש מציאות אחרת, יש חיים אחרים. תוך כדי הכרותי עם היהדות וחזרה לשורשים החלטתי לעזוב את עסקיי, לעזוב את חיי השקר ופרצתי לעולם התשובה.

 

שם, בעולם התשובה, עם הרבה התרגשויות אמיתיות, עליות וירידות, קשיים רבים אבל עם המון רצון – הצלחתי להכיר את בוראי ובחסדי שמים זכיתי להיות בין יושבי בית המדרש.

 

הסיפור שלי הוא טיפה מן הים הגדול של סיפורים רבים ונפלאים על אנשים רבים שהכירו והתקרבו לבורא-עולם, כל אחד בדרכו שלו, וכל מה שסיפרתי כאן הוא גם כן בשבילי טיפה מן הים הגדול של חיי, אבל איך אמרו גדולים: אין חכם כבעל נסיון, ואני יכול לומר שאכן ניסיתי.

 

כיום, בין לימודי התורה וחיי משפחה, אני מקיים חוגי-בית. במפגשים אלה אני מספר את סיפור חיי, את התקרבותי לדת ולבורא-עולם. המפגשים האלה מעניינים מאוד, מגיעים אליהם אנשים מכל גווני האוכלוסיה, השיחות מעניינות ומחזקות אותם ובמיוחד אותי. קשה לי לתאר במילים את השמחה והעוצמה שיש בחוגי בית אלו, אבל אני יכול לומר שממפגש למפגש אני מרגיש כמה האנשים מתחזקים וכמה אני מתחזק, ואת אז אי אפשר לשער. ועוד דבר, ממפגש למפגש אני מבין כמה שזה באמת נחוץ…"

 

להזמנה לחוגי בית: 8451561/0 – 050, כמו כן ניתן לרכוש בחנות האתר תקליטור DVD של נתן לוי