בדרך חזרה צריך לחייך

אצל רבים התשובה נתפסת כדבר קשה ומר, וכאשר מדברים עימם על תשובה עולות בליבם תמונות של אנשים שצמים ומסתגפים, פורשים עצמם מחבריהם וממשפחתם ועצובים כל הזמן...

3 דק' קריאה

הרב יעקב הרצברג

פורסם בתאריך 06.04.21

אצל רבים התשובה נתפסת כדבר קשה ומר… תמונות
של אנשים שצמים ומסתגפים, פורשים עצמם מחבריהם
וממשפחתם ועצובים כל הזמן…
 
 
המושג של "לחזור בתשובה" לוטה בערפל, והוא מקבל אצל כל אחד ואחד פירוש עצמאי כפי מחשבתו ותפיסתו על החיים.
 
אצל רבים התשובה נתפסת כדבר קשה ומר, וכאשר מדברים עימם על תשובה עולות בליבם תמונות של אנשים שצמים ומסתגפים, פורשים עצמם מחבריהם וממשפחתם ועצובים כל הזמן. לדעתם צריך בעל התשובה להכות על ליבו ולתלוש בשערותיו, ולהתפלש בעפר אולי תכופר חטאתו.
 
רבי נחמן מלמד אותנו שהתשובה תלויה דווקא בשמחה. וכך הוא כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן בתורה י’ בחלק ב’:
 
"מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך, ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן. והעיקר – להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל ה’.
 
אך דע, שעל ידי מרה-שחורה (עצבות) אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, בבחינת: "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות…" עיין שם.
 
על כן נהגו החסידים לקרוא לשעה התבודדות שציווה רבינו לעשות, בשם "יישוב הדעת". היינו זמן קבוע בכל יום לחשוב על חייו ומעשיו, להתבונן על העולם הזה ומה התכלית שלו, ועל ידי זה זוכים להינצל מהיצר הרע ולזכות להתקרב אל ה’ באמת.
 
וההסבר לכך שהתשובה תלויה ביישוב הדעת הוא פשוט, מאחר ואמרו חז"ל: "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות", מובן שכאשר אינו עושה את מעשיו באקראי אלא מתוך התבוננות אמיתית על התכלית, הוא ניצל מהרוח שטות הבאה מתוך היסח הדעת ובילבול. ואילו כאשר האדם חי את חייו מבלי לחשוב מה הוא רוצה להשיג ולשם מה הוא עושה כל דבר ודבר, אזי רוח השטות יכולה לשלוט עליו ולהיות המניע לכל מעשיו מבלי שישים לב לכך.
 
לכן צריך כל אחד לרחם על עצמו, ולמצוא לעצמו זמן בכל יום ליישב את דעתו ולחשוב על כל פרט ופרט בחייו, האם הוא עושה מעשים שהם מכוונים לתכלית של חייו, או שמא, חס וחלילה, הוא מונחה בחייו על ידי רוח של שטות וטיפשות.
 
שלמה המלך בספר משלי אינו משתמש אלא במושג – "כסילים", ובכל מקום שהוא מדבר על הרשע הוא אינו קורא לו רשע, אלא כסיל. היינו כמו שהסברנו, שכל ריחוקו של האדם מה’ יתברך ומתורתו, נובעת אך ורק מכך שהוא נשלט על ידי רוח השטות ולא על ידי השכל, וזה מחמת שאין לו זמן קבוע לעשות בו יישוב הדעת, על מה בא לעולם הזה ומה יוצא לו מכל תאוות העולם הזה.
 
והנה אחת מהבעיות שיש לאדם כאשר הוא ניגש לעשות התבודדות, היינו לדבר עם הקב"ה ולעשות תשובה על עוונותיו, היא העצבות והמרה השחורה שהוא נמצא בה, היינו שמתוך שהיצר הרע מתלבש אצלו ב"יראת שמים" מדומה, ומשדר לו שתשובתו תלויה בבכיות וצעקות, וכעין התמונות שהזכרנו בתחילת המאמר (צומות, סיגופים וכו’), לכן האדם מחטיא את כל מטרת ההתבודדות, שהיא יישוב הדעת והמחשבה, היינו התבוננות על דרך החיים שלו, ועל הכוונות והרצונות שמנחים אותו בכל מחשבה ודיבור ומעשה של כל יום ויום.
 
לכן כותב רבינו באותו מאמר, שכדי שיוכל האדם ליישב את דעתו היטב ולהנהיג מוחו כרצונו, הוא צריך להיות בשמחה, כי שמחה היא עולם החירות כמו שכתוב: "כי בשמחה תצאו". כאשר האדם שמח ומוחו משוחרר, אזי הוא יכול להתבונן באמת על חייו ולהחליט באיזה אופן הוא רוצה לחיות ומה הכוונה שלו בכל מעשה שעושה, וזוהי עיקר תשובתו, מכיון שעל ידי זה הוא מסלק את רוח השטות מליבו ומחליף אותה בחוכמה שבקדושה.
 
וכן כתוב בזוהר הקדוש, שעיקר התשובה היא לשוב אל החוכמה שבקדושה, היינו שינהיג את עצמו על פי חוכמת התורה וחוקיה, ויעזוב ההבלים והשטויות שדרך בני האדם לרדוף אחריהם, היינו תאוות העולם הזה – הן תאוות הנכנסות לגוף, והן תאוות שמחוץ לגוף, כגון כבוד וכד’. וכל זה אינו אפשרי, אלא על ידי שמחה ובדיחות הדעת דווקא, שאז מוחו משוחרר מכל מיני לחצים ודאגות ויכול להתבונן בעין האמת על חייו ותכליתו.
 
לכן עצה טובה לכל שב ושבה, שלפני שמתחילים לבכות לקב"ה ולשבר הלב לפניו, יודו וישמחו בחסדו יתברך ויראו את טובו הגדול ועוצם רחמנותו, וכן יחזקו עצמם באמונתו וגדולתו, ושאין קץ וגבול לכוחו להושיע כל אחד ואחד אפילו הפחות שבפחותים, מכיון שרבים הם רחמיו. ואם רואים שקשה לשמוח, צריך לבקש הרבה על השמחה, ורק אחרי ששמחים היטב אזי בנקל ניתן יהיה ליישב הדעת, ומתוך יישוב הדעת יתכן מאוד שיזכו גם להגיע לחרטה ושיברון הלב לפניו יתברך, שגם זה טוב מאוד, אבל רק לפי שעה, כי רוב הזמן צריך להיות רק בשמחה.
 
וישאל האדם את עצמו – האם נבראתי כדי להיות עצוב? האם לכך נוצרתי, שאלך קודר ומודאג ח"ו? כמו שאמר דוד המלך ע"ה: "למה קודר אלך בלחץ אויב" – ודאי שלא! באתי לעולם רק כדי לעשות רצונו יתברך, ולהאמין בו יתברך וישתבח שמו, ולהשליך כל הדאגות על בורא-עולם, כמו שכתוב: "השלך על ה’ יהבך – והוא יכלכלך", ופירש רש"י: "יהבך"- המשא שלך, היינו את כל המשא המעיק עליך, תשליך על הקב"ה והוא ודאי יכלכלך. מכיון שהוא הזן והמכלכל, והוא המושיע הרחמן בכל עניין ועניין, על כן שמח בישועתו תמיד בלי הפסק, ויועיל לך ודאי מה שאתה בשמחה גדולה, שתזכה גם ליישב את דעתך היטב, שזוהי התשובה האמיתית.
 
כמה טוב שזכינו בדור המבולבל הזה לצדיק רחמן כזה, המלמד אותנו איך לשוב אל בורא-עולם ולהתקרב אליו, והכל….עם חיוך!
 
וכמו שאומר הרב שלום ארוש שליט"א: איך חוזרים בתשובה?! – פשוט, מחייכים.
 
ה’ יתברך יחזק אותנו באמונתו האמיתית, להיות תמיד בשמחה ולקוות קיווי אחר קיווי לישועתו השלימה, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו. אמן ואמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה