והכי חשוב לא לעמוד במקום
אין מצב שבו אדם מגיע למנוחה ועמידה במקום אחד, כי כל זמן שהוא חי צריך הוא צריך להמשיך הלאה...
אין מצב שבו אדם מגיע למנוחה ועמידה
במקום אחד, כי כל זמן שהוא חי צריך הוא
צריך להמשיך הלאה.
הימים הקשים של בין המצרים מאחורינו, ומעתה מתחילים ימים יפים ונעימים ביותר, ימים של התחדשות והתגברות בעבודת הבורא ושל התעוררות לתשובה לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה.
עניין התשובה ותיקון המעשים הוא חשוב ביותר, וכל יום מימי חייו של האדם צריך שיהיה בו את יסוד התשובה. עניין זה ממלא את ספרי רבינו הקדוש. במקום אחד הוא כותב שאדם צריך לאחוז במידת התשובה, במקום אחר הוא כותב שצריך האדם לעשות תשובה על תשובה, וכן הלאה. איך שלא יהיה, מובן מדבריו שהתשובה אינה עניין חד-פעמי בחיי האדם אלא היא חלק בלתי נפרד מעבודת השם, ואפשר אף לומר שהיא כל עבודת השם של האדם.
בניגוד למה שמקובל לחשוב – שרק פושעים צריכים לחזור בתשובה – מלמד אותנו הרבי, שגם צדיקים גמורים צריכים לעשות כל הזמן תשובה. ההסבר לכך הוא, שתשובה היא תיקון המעשים, וכל אדם – כל זמן שהוא חי – צריך לתקן את מעשיו לפי בחינתו. יש שצריך לתקן פגמים וחסרונות גדולים בעבודתו, ויש שמתקן דברים דקים יותר, אבל גם הוא חייב לעסוק בתיקון המעשים. אין מצב שבו אדם מגיע למנוחה ועמידה במקום אחד, כי כל זמן שהוא חי צריך הוא לעלות מדרגה לדרגה על ידי התשובה שעושה.
עוד מובא בדברי רבינו, שאדם צריך שלא יהיה מצדו עיכוב משיחא, שפירושו, שצריך שיראה שמעשיו אינם מעכבים את ביאת המשיח. כי מה שמעכב את ביאת המשיח הוא העוונות של בני אדם, וכל מי שמשתדל בכל עת לתקן את מעשיו, בזה הוא מבטיח שלפחות הוא לא מעכב את המשיח. כמובן, ככל שיעסקו בכך יותר בני אדם, כך תתקרב הגאולה וביאת המשיח.
הדרך לתשובה ותיקון המעשים אחת היא – שיתבודד האדם בכל יום שעה אחת לפחות, ויעשה חשבון נפש על כל מעשיו, אם כך ראוי לו לנהוג אם לאו. וכאשר הוא רואה שאינו נוהג כראוי בעניין מסויים, בין אם זה בעבירות שבין אדם לחברו, ובין אם זה בעבירות שבין אדם למקום, צריך הוא להתוודות על כך ולבקש מהבורא שיסלח לו ולקבל על עצמו שלא יחטא יותר בדבר זה. ואם זה דבר שהוא מורגל בו ביותר ואי אפשר לו להשתנות בו תיכף ומיד, צריך הוא לבקש מהבורא שיעזרהו לתקן ולשנות את המידה הרעה או התאוה הרעה המונעת אותו מלעשות רצון השם. וירבה בתפילה ברחמים ותחנונים, שיעזרהו הקדוש-ברוך-הוא להתקרב לעבודתו ולתקן כל מעשיו.
כמובן שבשביל לדעת מה הם המעשים הנכונים ומה הם המעשים שאינם נכונים, צריך הוא ללמוד על כך בתורה הקדושה, בין בכתב ובין בעל פה. אבל את עיקר התשובה עושים בהתבודדות, כי לימוד התורה לבד אינו מביא לתיקון המעשים, אלא מביא רק לידיעת הנכון והמותר בלבד, ובשביל לקיים מה שיודעים, חייבים התבודדות, וכמו שאמר רבינו: מקטן ועד גדול – אי אפשר להיות איש כשר בלא התבודדות. דהיינו, שיסוד ההתבודדות שייך הן אצל הקטנים במעלה והן אצל הגדולים במעלה, שכולם חייבים שתהיה להם התבודדות בשביל לתקן מעשיהם, כמו שהוזכר בתחילת המאמר, שגם צדיקים צריכים לתקן מעשיהם באותם עניינים שנחשבים אצלם לפגם או חסרון.
אחד הדברים שצריכים לעשות עליהם הרבה תשובה, כלומר שצריכים תיקון רב, הוא עניין "אמונת חכמים". כל התורה כולה עומדת על אמונת חכמים, שפירושה, שיאמין האדם שכל דברי הצדיקים והחכמים אמת וצדק, ושרצון הבורא הוא שאור התורה וההנהגות שהאדם מצווה ללכת בהם יעברו דרך החכמים של הדור, ומפיהם ילמדו כולם מה השם רוצה, ומה הדרך שצריכים ללכת בה.
בלי אמונת חכמים אי אפשר לדעת אפס קצהו של רצון הבורא, משום שללא הפירוש של החכמים הדורשים את התורה ב"שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם", אי אפשר לדעת כלל איך וכיצד הוא קיום המצוות הכתובות בה, וכן אי אפשר לדעת ולהכיר את הבורא במידותיו שהוא מתגלה בהם, דהיינו רחמנותו וטובו, כמה מאריך הוא אפו, וכמה מצד שני אוהב הוא את המשפט והצדק וכדומה. ורק הצדיקים הם המגלים לנו מי הוא הבורא וכיצד הוא מנהיג את עולמו.
אם היתה לאדם אמונת חכמים ברורה, לא היתה מצוה שלא היה מקיים בחשק ובהתעוררות. כי היה מאמין שכך הוא רצון הבורא באמת. וכל העצלות וההסתייגות שיש לאדם מחלק מהמצוות הוא בגלל שאינו מאמין בשלימות שכך הוא רצון הבורא, וחושב הוא, שחכמים בדו מליבם את המצווה או ההנהגה הזאת, חס ושלום. או שחושב שהם מגזימים בדבריהם וכדומה, רחמנא לצלן מדעות רעות אלו. אבל אילו היה מבין, שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שמצוותיו ודרכי עבודתו יעברו דווקא דרך בני אדם ילודי אשה, שהם בשר ודם כמוני וכמוך ממש, ודווקא מאותם בחירי השם ילמדו כולם את רצונו, היה מתחזק להתגבר על הגאוה המונעת אותו מלשמוע לחכמים והיה זוכה לרוב טובה שיש לקב"ה לתת לכל אחד ואחד.
נמצא, שהמניעה העיקרית מעבודת הבורא ומתיקון המעשים הוא החסרון באמונת חכמים, וצריך כל אדם להרבות בתפילה מאוד לפני הבורא יתברך, שיזכהו ויתן בליבו אמונת חכמים זכה וברורה, ויעזור לו להתגבר על המניעה מלהאמין בשלימות לדבריהם. כי אם היו כולם שומעים בקול הצדיקים המלמדים את האדם לעבוד את השם בשמחה והודאה ולהאמין שהכל לטובה, כבר היתה הגאולה השלימה והיו נעלמות כל הצרות.
כמובן שהמניעה העיקרית מלהאמין בחכמים היא הגאוה של האדם. כי כאשר רואים את החכם, והנה הוא בשר ודם, ואין הבדל חיצוני בינו לבין אדם רגיל, קשה להתגבר על הגאוה ולשמוע בקולו, ונראה לאדם שאין לו, לאותו חכם, שום יתרון עליו ומדוע ישמע בקולו? אלא שצריכים לזכור! אין זו האמת. אלא, הקב"ה בוחר בצדיקים בכל דור ללמד תורתו לעם ישראל, ובשל כך כל דבריהם הם דברי אלוקים חיים. ובכוונת תחילה עשה כך הקדוש-ברוך-הוא, שלא יהיה לצדיקים שום סימן חיצוני בולט לצדקותם, בשביל שיתגבר האדם על הגאוה שלו ויוכל לקבל את אור התורה.
השם יתברך יזכנו להאמין בחכמים ובצדיקים ולזכות לכל השפע הבא על ידי כך – שפע רוחני וגשמי. אמן כן יהי רצון.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור