מסכת הוריות פרק א משנה א-ב

א,א  הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהן–בין שעשו ועשה עימהן, בין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה–הרי זה פטור, מפני שתלה בבית דין.  הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו או תלמיד שראוי להוראה, והלך ועשה על פיהן–בין שעשו ועשה עימהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה–הרי זה חייב.  זה הכלל–התולה בעצמו, חייב; והתולה בבית דין, פטור.

א,ב  הורו בית דין, וידעו שטעו, וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן–רבי שמעון פוטר; ורבי אלעזר אומר, ספק.  איזה הוא ספק:  ישב לו בתוך ביתו, חייב.  הלך לו למדינת הים, אמר רבי עקיבה, רואה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה; אמר לו בן עזאי, מה שנה זה מן היושב בביתו–שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה אפשר לו שישמע.