מסכת מנחות פרק ב משנה ה-פרק ג משנה א

ב,ה  פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ–רבי מאיר אומר, פיגול, וחייבין עליו כרת; וחכמים אומרין, אין בו כרת, עד שיפגל את כל המתיר.  ומודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות, שאם פיגל בקומץ–שהוא פיגול, וחייבין עליו כרת:  שהקומץ הוא המתיר.  שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר, והקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שתי סדרים למחר–רבי מאיר אומר, פיגול, וחייבין עליו כרת; וחכמים אומרין, אין בו כרת, עד שיפגל את כל המתיר.  שחט אחד מן הכבשים לאכול הימנו למחר–הוא פיגול, וחברו כשר; לאכול מחברו למחר, שניהם כשרים.
 

ג,א  הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר–כשר; רבי אליעזר פוסל.  לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר–פחות מכזית, כשר; לאכול כחצי זית, ולהקטיר כחצי זית–כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.