להתגרש?! אל תמהרו להסיק מסקנות

האם אדם שחוזר בתשובה צריך
להתגרש מאשתו המסרבת לחזור
בתשובה? ישנם רבנים הדוגלים בזה.
אני אומר "לא!!!" בצורה מוחלטת!

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

הצד השני של הגדר – פרק 4

אין קיצורי דרך

כאשר צועדים על שביל האמת עלינו לדעת שאין שום קיצורי דרך, וגם אין מקום לאשליות. אמת-המידה הטובה ביותר אם אדם מרגיש שהוא צועד בדרך זו היא מידת השלום. בתנ"ך אנו מוצאים פעמים רבות את הקשר בין שתי מידות אלו – אמת ושלום. למשל, "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט). אם אותו תלמיד (שהזכרנו במאמרים הקודמים) היה באמת נמצא בדרגה הרוחנית שהוא חשב שהוא נמצא בה, אז אשתו הייתה הופכת לעזר שלו. הוא היה חי באושר ושלום עם אשתו וילדיו.

כמה כאב וצער הוא יכל לחסוך ולמנוע מכל המשפחה, אילו רק היה הולך בדרך השלום! רבים אחרים, במצבים דומים למצבו, שאכן צעדו בשביל האמת והשלום יחד, בסופו של דבר השיגו חיי שלום, אושר, אחווה ואחדות עם נשותיהם, ובנוסף זכו לחיות חיי תורה ומצוות נפלאים.

גם במקרים אלה, ישנן אינספור דוגמאות.

להתגרש?!

תלמיד נוסף שלי היה כבר נשוי כאשר התחיל את תהליך ההתקרבות שלו לדרך התורה והמצוות. הוא לא קיבל הדרכה ראויה. הרבנים אליהם היה מקורב בעבר הסבירו לו שעליו להיות כצוק איתן ונוקשה עם אשתו, להעיר לה, ואף לומר לה שאם היא לא תצטרף אליו ותשמור את השבת (ו… ו…) – הוא יתגרש ממנה. לא עבר זמן רב עד שהוא מצא את עצמו בצומת דרכים בה היה עליו להחליט – או להמשיך את תהליך התשובה ולאבד את אשתו וילדיו, או לשכוח מכל העניין הזה – מהשאיפה והחלום על חיי תורה ומצוות.

בשונה מהתלמיד הקודם, האיש הזה היה קשור בכל נימי נפשו למשפחה שלו, לכן לא יכל לסבול את המחשבה שהוא יאבד אותם. במקום לוותר עליהם הוא החליט לוותר על חיי תורה ומצוות. הוא הפסיק לשמור שבת וחזר לאורח חייו הקודם.

יום אחד, הוא קנה דיסק שלי. דבריי חדרו אל ליבו, דבר שגרם לו לרצות לפגוש אותי. אולם, הוא זכר היטב את דברי הרבנים מהעבר לכן חשב בליבו: ‘למה בעצם שאלך אליו? הוא יאמר לי לעזוב את אשתי והילדים, וחוץ מזה, אין לי כוח לעבור את הסיוט הזה שוב פעם…’

למרות זאת, מכיוון שהוא חש שיש כאן משהו שונה, אור שונה, הוא לא וויתר על הרצון לפגוש אותי והגיע אל הישיבה.

"הרב לומד כרגע", נאמר לו, "אי אפשר להפריע לו עכשיו".

"אני לא זז מפה עד שהרב מברך אותי", הוא השיב.

בינתיים, חשתי בהפרעה מבחוץ ושאלתי מה קורה שם. "יש כאן מישהו שמתעקש לפגוש את הרב".

"אז תנו להיכנס בבקשה".

האיש נכנס אל חדרי ואמר לי שהוא קנה את הדיסק שלי באחת הצמתים בארץ ומאוד התפעל ממה שאמרתי, לכן הוא רצה לפגוש אותי באופן אישי. שוחחתי איתו מעט וביקשתי ממנו להתלוות אלי בדרכי לאחד השיעורים כדי שנוכל לשוחח גם בדרך. הייתה זו התחלת קשר חזק ואמיץ בינינו. הוא החל לשמוע את הדיסקים שלי באופן קבוע, וחיפש בהם עצות והדרכות לכל תחומי חייו.

בשלב זה, הוא עדיין לא שמר את השבת או קיים מצוה כלשהי. דרכי היא לא ללחוץ על אף אדם, לכן אני גם לא מדבר איתו על הנושא הזה. אני פשוט מתעניין בחייו, בעיסוקו – אתגרים ופרויקטים שונים בחייו, ובביתו. באופן הדרגתי ומתון התחלתי ללמד אותו אמונה, לדבר עם השם, ואף לעשות שימוש נרחב ומועיל בתפילה האישית – ההתבודדות.

יום אחד, הוא בעצמו פנה אלי ואמר לי שהוא מאוד היה רוצה לשמור את השבת, אולם אשתו לא מוכנה לשמוע על זה בכלל. יש לה טעם מר בפה עוד מהסיבוב הקודם.

הוא סיפר לי את כל קורותיו מהפעם הראשונה בה ניסה לחזור בתשובה, וכיצד הרבנים איתם התייעץ אמרו לו שעליו להתגרש מאשתו אם היא לא תשמור את השבת ותחזור בתשובה. הוא, כמובן, לא היה מוכן לאבד את המשפחה שלו לכן השליך מעליו את כל עניין התשובה. עכשיו, הוא חושש שהסיפור הזה יחזור על עצמו. הוא מרחיק את עצמו ככל האפשר משמירת השבת וממה שהתלווה לזה בתוך הבית, מאי ההסכמה של אשתו, ומהעובדה שאומר לו להתגרש.

"כבוד הרב", הוא פנה אלי, חנוק מרגשות כשדמעות זולגות על לחייו, "אני באמת רוצה לחזור בתשובה שלמה, אבל אני לא מוכן לאבד את אשתי וילדיי. מה אני יכול לעשות?"

"להתגרש?", אמרתי, "בשום פנים ואופן לא!"

הוא הפסיק לבכות והסתכל עלי בפליאה רבה, כלא מאמין למשמע אוזניו. "מה? אני לא צריך להתגרש?…"