מצפים לישועה, לא לשמועה

כמה חבל להעביר את החיים
בתלות בנבואות או בשמועות למיניהן,
בכל מיני תחזיות כאלה ואחרות,
מבלי להשתדל ולעשות את המוטל
עלינו.

הרבה פעמים אנו שומעים כל מיני נבואות האומרות שהשנה יבוא משיח, או עד פסח יבוא משיח, וכיוצא בזה. כולנו שמחים ומשתוקקים מאוד לביאת המשיח, עוד היום בע"ה, אולם עלינו להיזהר מתחבולות היצר הרע, שמשתמש דווקא בנבואות אלו, כדי להכניס בבני ישראל בלבול ולהחליש אותם מעבודת ה’ ומהתכלית, בכמה דרכים:

תחילה, משום שבני ישראל מצפים שיתקיים מה ששמעו, והנה, המשיח לא בא כמו שאמרו, וזה מאכזב אותם ומחליש את אמונתם. וזה מזכיר לי שפעם, כשתלמיד שלי סיפר לי בהתרגשות ששמע מאיזה צדיק מפורסם, שעד מועד מסוים יבוא המשיח. אמרתי לו, בודאי שאנו מצפים בכל יום שיבוא המשיח, אבל שיבוא דווקא עד המועד המסוים הזה שצוין, מי יודע? התלמיד ממש נשבר. הוא כל כך נתלה במה ששמע, שהמשיח צריך להגיע תוך זמן מסוים, עד שלא היה מסוגל לשמוע שאולי זה לא יקרה כמו שהוא מצפה.

עיקר הנזק מההיתלות על שמועות אלו הוא, שזה מחליש כל אחד ואחד בפרטיות מלחפש את העבודה האמיתית שלו. את העבודה האישית שלו! ההיתלות על אותן נבואות נובעת מייסורים שיש לאדם, והוא מצפה שמשיח יבוא באותו מועד ששמע ויגאל אותו מייסוריו. ציפייה כזאת מרחיקה אותו מלעשות תשובה, ובמקום להתחזק ולחפש את האמת והתכלית שלו, שבעזרתן יתקרב לה’ וימצא את אור התורה והאמונה, יהיה שמח ומאושר וכדומה – הוא רק מחכה ומצפה: עוד כך וכך חודשים יבוא משיח…

גישה זו היא ההיפך הגמור מהעבודה האמיתית שתביא את המשיח. וכבר אמרו חז"ל, שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה, כמו שכתוב: "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב". ועוד, המשיח בעצמו כבר הודיע לנו, שדווקא אם נתרכז בעבודה שלנו בכל יום ויום, בלי להסתכל כלל על יום המחר, רק אז הוא יבוא, כמובא במאמר המפורסם בגמרא, ששאל רבי יהושע בן לוי את משיח: מתי יבוא כבודו? ענה לו המשיח: היום. חיכה רבי יהושע בן לוי כל היום לבואו של משיח, ולא בא. פנה רבי יהושע בן לוי לאליהו הנביא, שהיה מתראה עמו לעתים קרובות, והתרעם על המשיח, ששיקר לו. אמר לו אליהו הנביא: משיח לא שיקר לך. הוא אמר את האמת לאמיתה: מתי אבוא? היום – אם בקולו תשמעו! (תהלים צ"ה)

רבינו הקדוש, מלמד אותנו (תורה ער"ב) את הפירוש ל"היום אם בקולו תשמעו": "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תְּהִלִּים צ"ה), זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי-אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם, הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ, צָרִיךְ שֶׁלּא יַחֲשׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וְכֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה, כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה’, נִדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא מַשָּׂא כָּבֵד כָּזוֹ, אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל, וְגַם שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם, לֵאמר מָחָר אַתְחִיל, מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכחַ כָּרָאוּי, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת, כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, ‘הַיּוֹם’ דַּיְקָא, וְהָבֵן".

עיקר עבודתו של האדם היא דווקא היום, וכמו כן הציפייה למשיח צריכה להיות דווקא היום. לא מחר, לא עוד שבוע או שנה. אדם צריך לצפות בכל יום ויום לבוא המשיח, ועל זה ישאלו אותו אחרי מאה ועשרים שנה: ציפית לישועה?

הציפייה למשיח שיבוא תוך זמן מסוים הינה כפירה. התורה מצווה עלינו לצפות שהיום יבוא משיח. כמו כן, היא ההיפך הגמור מהעבודה האמיתית שמשיח מצפה לה. זאת, משום שהיא גורמות לאדם להתרשל בעבודה של אותו הרגע, בתירוץ שהוא מצפה למשיח שצריך להגיע, מי יודע תוך כמה זמן… אבל כאשר האדם מקיים את המצווה כתיקונה ומצפה למשיח בכל יום ויום, בודאי שאינו מתרשל בעבודתו, אלא אדרבה, מתעורר להכין את עצמו לקבל את פני משיח היום, ועושה תשובה מעומק הלב ולומד בהתמדה וכו’. ובאמת כך התורה מצווה – לצפות בכל יום ויום למשיח, ולכוון בכל מעשיו שיהיה מוכן לקבל את פני משיח, כמו שנוהגים אנשי מעשה וחסידים, לטבול כל יום כהכנה לביאת המשיח ומכוונים בכל מצווה ובכל לימוד תורה, כדי להיות מוכנים על ידי זה לקבל את המשיח – היום!,

זה מה שאומר רבינו הקדוש (תורה י"ד) שבכל יום מוכן כבוד ה’ לצאת מזלזול הגלות ולהתגלות, ומציין שם רבינו מאמר חז"ל הנ"ל, על שאלתו של רבי יהושע בן לוי ותשובתו של משיח: היום אם בקולו תשמעו.

הכלל הוא, שכל הציפייה הזו – שהאדם מצפה שיבוא משיח ויפטור אותו מכל הבעיות שלו ומהעבודה האישית שלו, דבר הגורם לו קוצר רוח ואכזבה כשהנבואות אינן מתקיימות – מראה שהוא לא מבין נכון את עבודת ה’. אדם שעובד נכון לא מתבלבל כלל מהן כלל. הן לא משנות אצלו כלום מסדר העבודה שלו. הוא בודאי מצפה למשיח בכל יום, שהרי זה יסוד באמונה וחלק מעבודת ה’ של האדם, אולם אינו לא מתבלבל. וכי מה יקרה כשיבוא משיח? יהיה סידור תפילה אחר? תפילה אחרת? תורה אחרת ח"ו? הכל יהיה אותו הדבר. ואדרבה, כל אדם כבר לא יוכל להתחמק ויהיה מוכרח לעשות שעת-התבודדות בכל יום, להתפלל בכוונה, ללמוד תורה וכן הלאה.

את כל זה האדם אמור לעשות כבר עכשיו ולא לחכות כשמשיח יבוא, כי אז תתבטל הבחירה ולא יהיה שכר לעבודתו. לכן, אם אדם עובד נכון הוא לא מתבלבל. הוא יודע שכל מה שמשיח יאמר לעשות – צריך לעשות כבר עכשיו.

אדם שעובד נכון, כשיודיעו לו שמשיח בא, אף אם יהיה באמצע תפילה, הוא יסיים את סדר התפילה במתינות ורק אחר כך ילך לקבל פני משיח, וימשיך הלאה בעבודת ה’ שלו. על זה אמר רבינו הקדוש, כאשר אדם עובד נכון בעולם הזה, כלומר שיש לו לפחות שעת-התבודדות בכל יום, לא יהיה לו שום בלבול כשמשיח יבוא. אדרבה, הוא ירגיש כמו אדם שהתעורר זה עתה משינה ערבה, שהוא רענן ושמח ומיד הוא מתחיל לעבוד את ה’ במרץ.

נמצא, שאדם שכבר עובד נכון אינו מתבלבל, ומי שאינו עובד נכון – שיתחיל מעכשיו לעבוד נכון. הדרך לדעת איך לעבוד נכון היא ללמוד את הספר "בשדי יער". שם ילמד האדם איך לתקן את מידותיו ולהשתנות, כיצד יזכה באמונה ולצאת מכל התאוות, והעיקר: לקבל את הדרך הנכונה לעשיית שעת-התבודדות, משפט וחשבון נפש, משום שזה הדבר העיקרי שיביא את המשיח, כמו שכותב רבינו הקדוש (תורה ע"ט), שצריך כל אדם לראות שמצדו אין עיכוב משיחא, ואיך עושה זאת? על ידי משפט. עיין שם.

משיח לא יפתור לאדם את הבעיות בלי עבודה נכונה. כמה חבל להעביר את החיים בתלות בנבואות או בשמועות למיניהן, מבלי להשתדל ולעשות את המוטל עלינו. חבל להעביר את החיים ללא האמונה שהיום דווקא משיח יכול לבוא, ולא על פי התחזיות שמנבאים אנשים שונים. על האדם לחיות את הרגע, את היום, כפי שאומר רבי נחמן. רק כך יזכה לשמחה אמיתית, לעבודה נכונה ואמונה שלמה.

נכון, כשיבוא משיח אולי יהיה יותר קל מכיוון שלא יהיה יצר הרע, ומצד שני, גם לא יהיה שכר. ואם כך – מה הרווח היוצא לאדם, בין אם עובד את ה’ ובין אם לאו? הציפייה למשיח היא רק בשביל כבוד ה’. עבודה נכונה מזכה את האדם להיות בשמחה תמיד. ואדרבה, מצד עצמו, המשיח לא חסר לו, מכיוון שהוא מצפה לו בכל יום, מה גם שזו מצווה לצפות לישועת כל העולם ולהתגלות כבוד ה’.

גם אדם המצפה למשיח כדי שישים קץ לייסורים של עם ישראל צריך לדעת, שהפתרון לייסורים של עם ישראל הוא שכולם ילמדו לעשות תשובה. מכיוון שאם נחכה עד שמשיח יבוא יהיה זה מאוחר מדי. הפתרון לייסורים של עם ישראל הוא הפצת הספרים: בגן האמונה, בגן השלום, בשדי יער וכו’, המלמדים אמונה תפילה ותשובה, שזו הישועה הפרטית, שתביא לישועה הכללית.

וכך אני מכוון בתפילת שמונה–עשרה: "כי לישועתך קיווינו כל היום" – שיתגלו רבינו ותלמידיו המגלים את עניין התפילה בעולם. "ומצפים לישועה" – שיבוא משיח. יהי רצון שנזכה כולנו לתשובה שלמה, לגאולה ברחמים, אמן כן יהי רצון.