רפואה יהודית מסורתית

יש לנו הזדמנות אדירה להפסיק לחיות
כמו טייסים אוטומטים, ולדעת שכל מה
שאנו עושים הוא בעל משמעות וחשיבות.
איך עושים את זה? הרפואה היהודית
המסורתית נותנת לנו 8 עקרונות קלים
לביצוע.

בחיר הבריאה, האדם, הוא כתרו של המלך, הבריה היחידה המסווגת כייחודית, "מדבר", על פי דבריו של החכם הקדמון והרופא הגדול – רבי משה בן מימון, הרמב"ם. וככאלה, יש לנו הזדמנות אדירה להפסיק לחיות את חיינו כמו טייסים אוטומאטים, לנטוש את כל השטחים הלא מוגדרים והלא ברורים, ולהגיע למקום של ידיעה מוחלטת, של הכרה – שכל מה שאנו עושים בעל משמעות וחשיבות רבה בחיינו.

כיהודים, האחריות המוטלת עלינו יותר מכל, בנוסף למחויבות שלנו להכיר ולדעת את השם, היא להשיג קניין זה באמצעות מעשינו, כמו שאומר החכם באדם שלמה המלך ע"ה (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך". נכון! קל יותר לומר מאשר לבצע. אך למרות שזה נראה או נשמע כ"משימה בלתי אפשרית", התורה מרגיעה אותנו באומרה לנו שמשימה זו בהחלט ניתנת להשגה. הבעל-שם-טוב הקדוש אומר לנו, שהשם קרוב אלינו באותה מידה בה אנו מערבים אותו בחיינו. יתירה מזו, התלמוד אומר לנו ש"הבא לטהר – מסייעין לו (משמים)", וזה קורה כאשר אדם פועל עם כל האמצעים העומדים לרשותו, אז השם באמת יעזור לו להצליח! רעיון זה הינו היסוד והמהות של הרפואה היהודית המסורתית.

התורה מזהה אנשים נהנתנים, קלי דעת, אנוכיים וחסרי התחשבות. כמה ברי מזל אנחנו כאשר יש ביכולתנו לדעת שאנו ילדיו של השם, וכמו שילד מבקש ומחפש לענג את אביו שאוהב אותו, כך עלינו לעשות ולהתקרב אל השם יתברך, אבינו, ולהרגיש את המתיקות שמקרינה עלינו נוכחותו, מכיוון שאדם עם רמה גבוהה של רגישות זוכה לדעת שכל מה שהוא עושה באמת משנה דברים בחייו, הוא זוכה בדעת הנפלאה שכל מעשיו אכן חשובים.

אך כאשר הוא מתמודד עם כאב, סבל או מחלה – אז איך הוא מגיב? האם תגובתו המיידית תהיה ללכת לרופא, לבלוע תרופה כימית, ולבדוק את הסימפטומים הפיזיים? או, להישען באופן מוחלט על השם יתברך ותורתו? היהדות מתירה התערבות רפואית אם זו בחירתו של האדם. אולם, הרמב"ם אומר לנו שאם אדם מסוגל לקשר עצמו עם השם באופן קבוע אין לו צורך לגשת לרופאים, מכיוון שהוא בעצמו הרופא, הרופא של נשמתו! (ראה רמב"ם הלכות דעות ב, א). זו הקוטביות שמאפיינת את הרפואה היהודית המסורתית, לבין שאר הרפואות הקיימות, והיא בעצם הקשר האישי שלנו עם השם יתברך, והצורך שלנו לקשר עצמנו לצדיקים האמיתיים. לכן כאשר אנו חולים, הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא לעורר את עצמנו, להכיר בפגיעה שגרמה לחולי, ולעשות כל שביכולתנו כדי לייצב את חיינו.

מודעות זו תוביל אותנו לצעד השני בתהליך ההבראה: ההתקשרות לצדיק. האברבנאל מסביר שלמרות שהשם, אבינו היקר והאהוב, הוא מקור כל הברכות, אך אם אנו, עצמנו, פגומים, לא נוכל להחזיק את השפע שנתברכנו בו. כדי להסביר את העניין לעומק, הרבי מביאלה-בני-ברק זצ"ל השווה פעם את הנשמה, באופן מטפורי כמובן, לכוס מנייר עם חור בתחתיתו, שאינו מסוגל להכיל בתוכו שום נוזל ולא משנה כמה נוזל תמזוג לכוס הזה. הצדיק מסוגל להבין היכן ‘החורים’ שלנו נמצאים, ולאילו "תרופות רוחניות" אנו זקוקים כדי לרפא אותנו ולעזור לנו להיות שלמים. כאשר אנו מקיימים את עצותיו של הצדיק ופועלים על פי הדרכתו, בדרך זו אנו מקשרים עצמנו אל השם, ועל ידי התקרבות זו אנו, למעשה, מערבים את הקב"ה בתהליך הריפוי וכך זוכים לשנות את עצמנו לטובה.

לכן, במקום לגשת לכל מיני הבחנות רפואיות, שהן חלק ממערכת גדולה ומורכבת, הרפואה היהודית-מסורתית מורכבת משמונה עקרונות בסיסיים המלוקטים מהתורה שבכתב ועל-פה, והם מספקים לנו הדרכה וידע כיצד לשפר את בריאותנו, לייצב ולהוביל אותנו לשלמות. ובנוסף, להפוך אותנו לכלים ראויים לשפע והברכה האלוקיים.

8 העקרונות של הרפואה היהודית-מסורתית:

1. בריאות מאפשרת לנו להכיר את השם – כפי שהוזכר לעיל, הפסוק ממשלי מלמד אותנו לשלב את השם בכל דרכינו בחיים. כלומר, בכל מה שאנו עושים, ויהיה זה ניהול העסק, אכילה, שינה או כל משימה ותענוג בחיינו – כל הפעולות הללו צריכות להיות כדי לתת לנו את האמצעים, הכוח והחיוניות כדי לעבוד את השם, וכמו שהרמב"ם אומר (הלכות דעות ג, ג): ‘אין אדם מסוגל להבין או לרכוש חכמה אם הוא רעב, חולה או סובל מכאב’. לכן בעל מקצוע, כגון הרופא לענייננו, צריך להדריך את החולה עם פעולות רפואיות שיעזרו לו להרגיש טוב, כגון לישון לפני חצות, לאכול מאכלים שאינם מזיקים – מאכלים מתובלים מדי או מעובדים, להימנע מסוכר וקמח לבן או ממאכלים קרים ולחים שרובם על בסיס חלבי, לאכול ארוחות קטנות ומבוקרות, לעשות פעילות גופנית מבוקרת, ולצאת להליכות במקומות שעושים לנו טוב.

2. "סור מרע ועשה טוב" – פסוק זה (תהלים לד, טו) אומר לנו – הן לבעלי המקצוע והן לפציינטים, שעלינו לבחון את הדרך בה אנו מנהלים את חיינו שלא פעם גורמת לחולי. לפני שנעשה שינוי כלשהו בחיינו, עלינו תחילה לחדול מכל דפוסי החיים ההרסניים אותם אימצנו בחיינו.

3. הרפואה חייבת להתבצע בארבעת השלבים – עלינו להעריך את בריאותנו בכל ארבעת השלבים: שכלי, פיזי, רגשי ורוחני, כי אם באחד מהם אנו חולים או לא מאוזנים, עלינו לייצבו. כמו כן עלינו להבין שאם נתפתה לרפא את עצמנו רק בשלב אחד מן הארבעה הנ"ל, ואילו השאר אינם מיוצבים, אז ברור שהריפוי לא יחזיק זמן רב. יתירה מזו, ברמה הפיזית, עלינו להעריך את בריאותנו מבחינה ביו-כימית (תזונתית), ביו-מכאנית (מבחינה מבנית) וביו-אנרגטית (הרמוניה של מערכת זרימת הדם), כדי להגיע להבנה ברורה ונחושה אם אנחנו באמת במצב מאוזן.

4. התבטלות – כבעלי מקצוע, עלינו לדעת שאין בכלל מקום לאגו. במקום זאת עלינו לראות כל חולה כעולם מיוחד בפני עצמו ולהפנות אליו את כל תשומת ליבנו, ולהיות נקיים מדעות קדומות. זוהי מעלה עצומה שמאפשרת לנו להבין שאנו רק צינורות של השם יתברך, רופא כל בשר, לכן הצלחתנו תלויה בהבנה זו.

5. התקשרות – מטרתנו כבעלי מקצוע צריכה להיות הקשר שלנו עם השם, כלומר לקשר עצמנו כדי להיות בקשר עם הפְּנים שלנו, ולהקשיב לאדם שמולנו מכיוון שהגוף שלו גם ‘מדבר’, ועל ידי בדיקת הגוף האצבעות של המרפא יכולות להרגיש אם הוא מתוח וכדומה. כל זה תלוי כמובן בהתבטלות, מכיוון שאם אדם מצפה שהבדיקה שהוא עורך, או הטיפול שהוא מעניק לחולה, יאשרו את מה שהוא ימצא, כלומר אם יחשוב שזה תלוי רק במה שהוא עושה, אז ברור שנשקפת סכנה למיומנות והמומחיות שלו כבעל מקצוע.

6. שביל הזהב – מטרתנו בטיפול היא לגרום לאיזון של החולה ושלנו כאחד. אם אנו מבחינים שהחולה נמצא במצב של לחץ, מתחים וכדומה, עלינו להרגיעו או לעזור לו להפחית מהמתח בו הוא נמצא. אם הוא במצב של ריקנות וחוסר, עלינו לעזור לו למלא ולהשלים חסר זה. אם הוא חשוף למחלה, הן פיזית או בכל אחד מהשלבים שהזכרנו לעיל, עלינו למצוא את הדרך הטובה והמועילה כיצד להרחיק מחלה זו, ואם הוא חסום או עם הגבלה מסוימת, עלינו לדעת כיצד לגרום לו להיפתח.

7. שבת – זהו סוד השלמות. הגמרא (שבת יב, ב) אומרת: שאם אדם נמנע מלהביע כאב ביום שבת (כלומר שלא מראה את צער הכאב), אז רפואתו קרובה להגיע. דברים אלה מסבירים לנו את הפוטנציאל הרפואי-רוחני העצום הטמון ביום השבת – התחברות מוחלטת עם השבת תרפא אותנו! אולם, החברה של ימינו נוטה לחוסר איזון משווע. למרות שהטכנולוגיה השתלבה בחיינו כמעט בכל תחום ומאפשרת לנו להשלים כל דבר שאנו רוצים לעשות ובמהירות, ולו רק כדי לאפשר לעצמנו את הלוקסוס שנקרא מנוחה כדי שנוכל לתפקד טוב יותר ולהיות יעילים. אך בשטח זה אחרות – אנו סוחטים עוד ועוד משימות לתוך חיינו והופכים עבדים לטכנולוגיה שאמורה לשרת אותנו. כאן נכנס תפקידה של השבת. היא משחררת אותנו מכל הרדיפה ומכל סוגי ההתמכרויות שלנו לחיים המשמשים כ’סמי הרדמה’ לכאב, אליהם אנו קשורים. כאשר אנו מכינים את עצמנו לשבת, באופן מעשי, כמו שמקבלים מלכה חשובה "ומתגרשים" ביום השבת מכל הטכנולוגיה ומכל המרוץ של ששת ימי המעשה, באופן דרמטי נרגיש כיצד כל המטען הזה פשוט מתפרק מעלינו, ונתרפא.

8. השם מקדים תרופה למכה – בזמן שהרופא מכונן מערכת יחסים של הבנה ואהדה עם הפציינט שלו, הוא צריך לדעת שרעיון זה חשוב מאוד ולכן עליו להבליטו. המשנה (קידושין פב, א) אומרת לנו ש"הטוב שברופאים – הולך לגיהינום". ה"אמרי דעת" אומר לנו שאפשר להסביר זאת כך – שהרופא הטוב ביותר הולך לתוך הגיהינום של הפציינטים שלו, במקום להוציא אותם החוצה! החולה צריך להרגיש שלרופא המטפל בו אכפת מהמצב בו הוא נמצא. חולי יכול לגרום לכאב בלתי נסבל והוא מוביל לדיכאון וייאוש מוחלט (כניעה). אסור לנו לתת לזה לקרות. עיקרון זה מחזק בנו בעוצמה את הידיעה שהאחד (בורא העולם) מחדש את הבריאה והחיים בכל יום והוא נמצא תמיד מאחורי הקלעים ומייצר את התרופה למכה.

לסיכום

עקרונות אלו מאפשרים לנו לקשר עצמנו אל השם, להתקרב אליו ולהיות מודעים לנוכחותו בחיי היומיום שלנו. הם מסייעים לנו גם במצבים בהם החולי מכה באדם קרוב אלינו, ח"ו. כשניישם אותם בחיינו ונתרגל אותם, נוכל לחזק את החולים שמגיעים אלינו והם יהיו אנשים בריאים. ובנוסף, כאשר החולה מתמודד עם השינוי בחייו לפני החולי, הוא לא יחוש טראומה וייאוש (חוסר תקווה), בגלל המצב אליו נקלע, מכיוון שהוא ירגיש התקשרות גדולה יותר לגופו, כמו לרופא שלו ולהשם. בדרך זו הוא ייקח חלק פעיל מאוד בהחלטות רפואיות הנוגעות למצבו, ויהיה מעורב ואף ייזום פעולות שיאזנו את דרך חייו ומעשיו.

הערה – במאמר זה ציינו את עניין שמונת העקרונות מצד המטפל, אך ברור הדבר שאף המטופל – כלומר כל אדם! – שיפעל על פיהם יזכה לשינוי מדהים בחייו.