מתאים לך? קודם תמדוד!

שמחה? פרנסה? שלום בית?
ילדים? אלה הם חלק מהמודדים
הבולטים והמרכזיים בחייו של
האדם. אז לפני שתאמר ‘מתאים
לי’, קודם תמדוד. בדוק אם זו
‘המידה’ שלך…

העבודה על מידת האמונה היא דבר שצריך להכניס בעולם בכל הכוחות. זה דבר שהשם מאיר בליבי שוב ושוב, כי כל עוד ישנם אנשים שלא חיים את המציאות שכל מה שעובר עליהם, קורה להם, וכל מה שהם חווים – הכל כדי שיעבדו על מידת האמונה ויחיו אותה, וכל עוד אנשים לא מבינים עד כמה העבודה על מידה זו הינה מרכזית ועיקרית בחייהם, ולמעשה, הדבר היחידי בחייהם, זה מראה שנקודה יסודית זו, בחיי הפרט ביהדות בכלל, לא מספיק מופנמת. וזה גם מראה שלא עשינו מספיק כדי להעביר את מסר התכלית לעולם.

מלמדים אותנו תמיד את חשיבות לימוד התורה, אבל לא מסבירים לשם מה. כמובן, בשביל מידת האמונה. מלמדים על חשיבות הדקדוק במצוות, אבל שוב, לא מסבירים שזה בשביל האמונה. לכן יש צורך חזק מאוד להסביר זאת כדי שזה ייכנס ללב של כל אחד מאיתנו: שכל מהלך חייו של האדם, על כל פרטיו ודקדוקיו, הכל בשביל האמונה – ללמוד ולחיות אותה. כל הדברים שיש בעולם הם כולם ‘מודדים’ שבעזרתם אדם מודד את מצב האמונה שלו. וכמובן, להזכיר לו שאת הכל השם ברא… בשביל האמונה.

לפני שאתן מספר דוגמאות ל"מדדי-אמונה" אקדים ואומר, שמידת האמונה תלויה במידת האמת. אמונה ואמת הן שתי מידות שתמיד הולכות יחד, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ז) על מאמר הזוהר הקדוש על הפסוק מישעיה: "והיה צדק אזור מתניו ואמונה וגו’". ושואל הזוהר הקדוש (בלק קצ"ח): היינו צדק היינו אמונה? – צדק ואמונה הם לא דבר אחד? ומתרץ: אמונה נקראת רק כאשר מתחברת בה אמת. כי אי אפשר לבוא לאמונה בלא אמת.

ומהי האמת? הרבה הסברים יש לזה, אבל ישנו הסבר פשוט אחד שקל מאוד לחיות איתו: האמת הפשוטה היא שבלי השם אני אפס! ומדוע בחרתי בהסבר זה? מכיוון שברגע שאדם מודע לעובדה זו, זאת כבר אמונה. וברגע שאדם חי את המציאות הזו, הוא מחובר ישירות לאמונה. למשל, כתוב בספר המידות שאם אדם חושב "כך וכך אעשה" – לא יעלה בידו לעשות מה שחשב. ברגע שעולה מחשבת "כוחי ועוצם ידי", השם מיד מסכל אותה. כשמתבוננים על זה רואים שזה ממש כך בפועל. וזה ממחיש לנו עד כמה השם משגיח על כל מחשבה שלנו ומנהיג את חיינו כפי מחשבתו, וכשאדם חושב "אני" – שהוא לא חי את האפסיות שלו, את האמת והאמונה – אז השם עוזב אותו…

על זה נאמר הפסוק: "לפני שבר גאון וגו’". לא צריך להגיע לשבר גדול וכואב כדי שיתקיים ‘לפני שבר גאון’. מספיק שבר קטן כמו ‘לא הולך לי כמו שתכננתי’, כדי שתתעורר ותראה איך השם מנהיג אותך לפי כל מחשבה ותתחיל לחיות את האמת, את האפסיות שלך, וכך תגיע לאמונה. כל ‘תקלה’ שיש לאדם בחייו, כל דבר שלא מסתדר לו ולא הולך כרצונו – הכל בא להזכיר לו שהוא לא חי את האמונה והאמת, את אפסיותו. ללא הבנת נקודה זו, אדם לא ידע לפרש את מה שעובר עליו נכון. ולא רק, אלא שייתן פירוש מעוות לכל החיים והעולם. הוא פשוט יחיה בשקר.

כל פרט, ולו הקטן ביותר בחיים, נברא כדי שנלמד אמונה. אולם, ישנם דברים המשמשים דוגמא בולטת ומרכזית ל’מודדי האמונה’ שלנו, ובעזרתם השם מעביר מסרים ורמזים לאדם שחסרה לו אמונה.

השמחה

שמחה זה הדבר הראשון שכל אדם רוצה בחייו, בלי שום קשר לבריאה ולתכלית, רק בינו לבין עצמו – להיות שמח. כולם רוצים להיות שמחים וכולם מחפשים דרכים לעשות זאת. כאן מתגלה מד-האמונה הגדול ביותר – כאשר אדם מתקשה לשמוח זה מראה לו שחסרה לו אמונה, כלומר אמת. ואיזו אמת? שבלי השם אני אפס… ודבר זה לכשעצמו הוא אמונה. ולמה אדם לא מרוצה ושמח? בגלל ה"אני" שכל הזמן רוצה ורוצה ובסופו של דבר לא בא על סיפוקו… אילו אדם היה שם את ה"אני" בצד וחי את אפסיותו, הוא היה מחובר עם השם ולא היה חסר לו כלום. הרי לא ייתכן שאדם יהיה מחובר אל השם ולא יהיה מרוצה???

השמחה, אם כן, היא המודד הראשון שיש לאדם למידות האמת והאמונה שלו. וכל זמן שאינו בשמחה עליו להבין שחסרה לו אמונה ועליו לעבוד על מידה זו: ללמוד, להתפלל וכו’. להבין ולהפנים שעבודה יסודית זו היא, בעצם, מה שחסר לו – אמונה, לא שום דבר אחר.

שלום בית

מודד גדול ונפלא שיש לאדם הוא שלום הבית שלו. כאשר אין שלום בית, ולא משנה מאיזו סיבה התגלגל העניין של חוסר שלום הבית, זה בא להזכיר לאדם שחסרה לו אמת וידיעת האפסיות שלו, וכמו שאמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא, דף צ"ח): "גבר יהיר ולא ינוה". מאי ולא ינוה? בנוה שלו. כאשר אשתו לא לעזר לו, זה מראה שהוא לא חי את אפסיותו, וזה מה שאמר הבורא יתברך: אעשה לו עזר כנגדו: אם יחיה את אפסיותו – תהיה לו לעזר, אם יתגאה – תהיה נגדו.

חינוך הילדים

מודד נוסף, שלא פעם מתגלה כגדול יותר מזה של שלום הבית, הוא הילדים. לרוב, הבעל לומד בשלב כלשהוא שלא כדאי לו לריב עם אשתו, לכן הניסיון העיקרי שלו בבית הוא עם הילדים. בנקודה זו הוא יכול לראות את האמת – כיצד אוחז באמונה ובעבודה על מידותיו: אם הוא מתעצבן, מבזה והולך עם ‘כוחי ועוצם ידי’, או – שהוא מתבונן ולומד מה השם מראה לו דרך ילדיו.

הילדים הם בעיקר המודד ליראת-שמים של האב. אנו למדים זאת מהתורה. יצחק אבינו אכן הוכיח את עצמו כבן והיה מוכן להתבטל לאביו ולהיעקד על המזבח, אולם רק אז הקב"ה אומר לאברהם: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה…" כל מה שאברהם אבינו עשה לפני כן, והוא עשה דברים עצומים: חסדים, מסר את נפשו, הפיץ את האמונה, וכן הלאה, אך עדיין, לא זכה לתואר "ירא שמים". מתי כן? רק כשבנו הלך בעקבותיו – בדרך השם, רק אז נקרא ירא שמים. ללמדנו, שהילדים הם הם המודד העיקרי ליראת שמים של אביהם. וכשהילד לא מתבטל לאב, זה בגלל שהאב לא מתבטל לבורא. כשהילד לא שומע בקול אביו, אז האב לא שומע בקול הבורא, וכן על זו הדרך.

כי אמונה, היא קודם כל יראת שמים. כאשר אדם רואה שילדו לא שומע בקולו, שאשתו מבזה אותו, כשמשהו לא הולך לו בחיים והוא מגיב בתוקפנות וכעס, זה מראה שראשית כל ההתחלות חסרה לו – יראת שמים. כי אם הייתה לו, אז מכל דבר שלא היה מתנהל כרצונו, היה מתעורר לפחד מהדר גאון עוזו של הבורא יתברך, שמייסר אותו על פשעיו ובודאי לא היה עונה, מבזה, מכה וכדומה, ה’ ירחם.

פרנסה

כאשר אדם חי את האמונה והביטחון שהשם הוא הזן ומפרנס ומכלכל – פרנסתו בנקל, בלי שום טרדה וצער כלל. אדם שצריך להתייגע לפרנסתו סימן שיש בו גאווה, לכן הוא צריך לעמול קשה בשבילה. מדוע? כי בדרך שאדם רוצה – מוליכין אותו. אתה חושב שאתה מציאות? שיש בידך יכולת לפרנס את עצמך? בבקשה. לך תפרנס את עצמך. אילו היית חי את אפסיותך, היית יודע שאין לך שום כוח בעולם וכל פרנסתך היא כל כולה חסד מוחלט, מתחילתו ועד סופו, של הבורא. לכן גם היית שם את כל מבטחך אך ורק בבורא יתברך שמו ולא הייתה חסרה לך פרנסה לעולם.

בריאות

הבריאות אף היא מודד גדול לאמונתו של האדם. כאשר הוא חי את אפסיותו ולא תולה בסיבות כאלה ואחרות ובטבע את מה שקורה איתו, הוא מחפש ומוצא את המסר של הבורא אליו בכל מה שעובר עליו, וחוזר בתשובה.

בדרך זו, על פי המודדים הנ"ל ובעזרת כל דבר בחיים ובכל רגע – אדם צריך לדבוק בהשם ולחיות את אפסיותו. ואם אדם חי כך אז כל דבר שהוא צריך הוא מבקש מהשם. על הכל הוא מתפלל ומודה. הרי הוא חי את אפסיותו, הוא יודע שלא מגיע לו כלום והכל הוא חסד גדול משמים. אך אדם שלא חי כך – בלי תפילה, הודאה והתבוננות על כל פרט בחייו – ידע שחסרה לו אמונה. ואמונה, היא לא רק להאמין שיש בורא בשמים, אלא לחיות את ההשגחה והמציאות של השם בחייך, בכל רגע ובכל נשימה.

ואם מבקשים ומקבלים הכל מהשם, אז כשחסרה אמונה גם אותה מבקשים מהבורא: ‘השם, תן לי אמונה שאזכור שבלעדיך אני אפס אחד גדול. עזור לי לחיות עם האמת שכל מה שלא הולך לי – בכל תחומי חיי – זה רק בגלל מידת הגאווה שבי. עזור לי להתפלל על כל דבר, לבקש ממך הכל ושלא אחשוב שישנו דבר, גם הקטן ביותר, שהוא בכוחי. זכה אותי שאודה לך על הכל ואדע את מקומי…’

יהי רצון שכל העולם כולו יתחיל לחיות את האמת ולעבוד על מידת האמונה, ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו, לבניין בית מקדשנו ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.