סעודה מיד המלך

חשבתי לעצמי שזה החג הכי אמיתי
בשנה, החג שבו מתגלה כי עולמנו הוא
עולם של תחפושות. הנה, אני נשמה
אלוקית שמחופשת לאישה גרושה
בת 47 שנמצאת במצב כלכלי קשה…

לא יודעת עד כמה תאמינו לסיפורי הבא, אבל מה שאספר לכם אירע במציאות לגמרי, ואם בכל זאת יהיה קשה לכם להאמין לי, תשתו קצת מהיין של פורים, תטעמו מסוד החיים ויהיה לכם יותר קל.

אני גרושה המתקרבת לשנת החמישים לחייה ומתגוררת עם בתי בדירה קטנה במרכז הארץ. לפני כמה שנים חזרתי בתשובה, כמו שאומרים, ואילו בתי לא הלכה בעקבותיי. אני עדיין מתפללת עליה.

לפני אותו פורים, הייתי במצב כלכלי קשה במיוחד. לא היה לי אפילו שקל אחד לסעודת פורים ולמשלוח מנות. הייתי ממש אביונה לפי ההלכה, אבל שום גבאי צדקה באזור לא שמע עלי, וגם לא רציתי שישמע. לא רציתי לבקש טובה מאף אחד, חוץ ממנו יתברך, ובפרט בפורים שבו נאמר "כל הפושט יד נותנים לו".

"אמא, מתי את רוצה שנאכל סעודה לכבוד פורים?", שאלה אותי בתי.

"בעוד שעה", הבטחתי מבלי להבין על מה אני מסתמכת.

ראיתי בדמיוני בדיוק מה אני רוצה לסעודת פורים: כמה אוזני המן פריכים, שני בקבוקי קולה צוננים (למרות הקור), פירות מובחרים ותותים גדולים לקינוח, וכמה ממתקים למשלוח מנות. זו לא בדיוק סעודת פורים שמקובלת אצל רוב האנשים, אבל זו הסעודה שעליה פיללתי. חישבתי בראש שהכל יעלה לי 70 שקלים. החלטתי לעשות ממצוקתי התבודדות בדרכו של רבי נחמן מברסלב.

ירדתי למטה לרחוב בנחישות גדולה. חשתי לפתע שיש לי אמונה חזקה מאוד. פסעתי במדרכה. היה פורים שגרתי למדי. ילדים מחופשים נראו ברחוב, קולות קפצונים וצחוקים נשמעו מכל עבר. חשבתי לעצמי שזה החג הכי אמיתי בשנה, החג שבו מתגלה כי עולמנו הוא עולם של תחפושות. הנה, אני נשמה אלוקית שמחופשת לאישה גרושה בת 47 שנמצאת במצב כלכלי קשה…

ומה בכל זאת אמיתי בכל הסיפור הזה שמתרחש בעולם המתעתע שלנו? הקדוש ברוך הוא. רק הוא! "אין לי ממי לבקש כסף", פניתי אליו ואמרתי, "הרי אתה מכיר אותי ויודע שלא נעים לי לבקש כסף מאף אחד, אבל אני רוצה לעשות משתה פורים לכבודך…"

הלכתי לאורך הרחוב ההומה, נכנסתי ממש לדבקות והתחלתי לצייר בדמיוני את הישועה המתקרבת. הייתי נחושה לגמרי ולא העליתי בדעתי אפשרות אחרת פרט להצלחה. וכך סיימתי את דבריי לבורא העולם: "אני רוצה שתביא לי את הכסף עד לבית…"

לאחר כעשרים דקות שבהן התבודדתי ברחוב ההומה, חזרתי לחזית הבניין המעט מקולף שלי. הצצתי בתיבת הדואר החורקת ומצאתי מעטפה סגורה לבנה, בוהקת…

לא היה כתוב עליה שום דבר. ידעתי שאם אמי תשלח מעטפה, היא תכתוב עליה "עבור אפרת!" ו"חג שמח!". ידעתי גם שהיא לא תשלח לי משהו מבלי לומר לפני כן.

פתחתי את המעטפה… היו שם שבעים שקלים!…

לקחתי את הכסף בטבעיות גמורה והלכתי לסופרמרקט הקרוב בזריזות, כדי להספיק לסעודה שקבעתי עם בתי. לא יודעת אם אתם מאמינים לי או לא, הרי אני בסך הכל חוזרת בתשובה די טרייה ולא איזו צדיקה שגוזרת והקדוש ברוך הוא מקיים, אבל קחו בחשבון שהאמונה שלי באותם רגעים הייתה פשוט מושלמת, כנראה בזכות פורים.

אני ובתי התיישבנו ליד המטעמים. חשתי שזו ממש סעודה כיד המלך, וליתר דיוק – סעודה מיד המלך.

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)