מסכת מכשירין פרק ד משנה יא-פרק ה משנה א

ד,יא  [י] עצים שנפלו עליהן משקין, וירדו עליהן גשמים–אם רבו, טהורין.  הוציאן שיירדו עליהן גשמים–אף על פי שרבו, טמאין; בלעו משקין טמאין–אף על פי שהוציאן שיירדו עליהן גשמים, טהורין.  ולא יסיקם אלא בידיים טהורות בלבד.  רבי שמעון אומר, אם היו לחין, והסיקן, ורבו המשקין היוצאין מהן על המשקין שבלעו–טהורין. 
 

 

ה,א  מי שטבל בנהר, והיה לפניו נהר אחר ועבר בו–טיהרו שניים את הראשונים.  דחיו חברו לשוברו, וכן לבהמתו–טיהרו שניים את הראשונים; אם כמצחק עימו, הרי זה בכי יותן.