להאיר להם

יש כאלה שנותנים חשיבות עצומה
לשטיח הפרסי ולבד האיטלקי המשובח
של הספות בבית, אך לא לנשמת
ילדיהם. ‘גוזלים’ מהם את האור שהם
זקוקים לבריאות נפשם וגופם.

לא נראה לי שיש אדם בעולם הזה שיכול לתאר ולהדגיש בפני כל יושבי העולם – עד כמה חשובה בריאות נפשם של הילדים! ובאותה נשימה – גם משימת חינוך הילדים.

נכון, לא מדובר במשימה קלה בכלל, והיא גם לא נעשית עם שלט מרחוק. התורה, במספר מקומות, מצווה אותנו להיות חלק פעיל בחינוך ילדינו ("והגית", "ושיננתם" וכו’) – לכן זה לא מספיק רק לשלוח את הילדים לבית הספר, לשלם את שכר הלימוד, ולהמשיך עם חיינו כשאנו שמחים ועליזים רק מעצם המחשבה שזה מה שעושה אותנו הורים טובים. בחינוך ילדים הדברים לא פועלים כך.

המטרה העיקרית שלנו עלי אדמות היא להכיר את השם יתברך ולהתקרב אליו – ואנחנו עושים זאת בדרך האמונה. השבח הגדול ביותר להשם יתברך, אותו לימד אותנו אברהם אבינו ע"ה – היה כשהוא לימד את ילדיו הבאים אחריו אמונה. אברהם אבינו הוא דוגמא אישית ומודל חיקוי ראוי והולם לכל צאצאיו!

אז אתם יכולים לשאול, מדוע אברהם אבינו הוא מאבות העם היהודי? הרי נח גם כן היה איש ישר והגון, צדיק תמים, כך גם שם ועבר, בנו ונכדו? התשובה לכך היא, שנח שם ועבר היו אמנם צדיקים גדולים, אבל הם היו צדיקים בדבקות שלהם לבוראם. הם לא פעלו והתאמצו ללמד את בני דורם וצאצאיהם. אם היה בן או נכד שהתעניין בדרכם – בסדר, אבל אם לא, הם בכל זאת המשיכו בדרכם ובלימודם ולא נתנו דעתם לאותם שהלכו בדרך רעה, האם היא נכונה או לא וכו’. דרך חינוך כזאת מובילה את המחונכים לעשות ככל העולה על רוחם, וגם, לכל הרוע שיכול להיות.

אולם אברהם, יצחק ויעקב ע"ה, היו מאוד פעילים במשימת חינוך ילדיהם והבאים אחריהם!

בספרים הקדושים מספרים לנו שמקומו של האדם בשמים מובטח לו רק לאחר שסיים את תפקידו בעולם הזה, לאחר המשפט שנעשה לו בבית דין של מעלה. אדם לא זוכה למקומו בגן עדן עד שבית דין של מעלה בודק שלושה דורות שלו אם הם הולכים בדרך הישרה. כלומר, כשהנינים שלכם יחיו באמונה, תקבלו את הפנטהאוז שלכם בפרדייז…

ומעל לכל שכר או פנטהאוז – חינוך ילדינו הוא משימת חיינו. אם אנחנו לא עושים זאת אנחנו פשוט מפספסים את היעוד העיקרי שלנו כאן בעולם הזה.

חינוך ילדים הוא כמו הטסת מטוס. דבר ראשון, ברור לכולנו שאי אפשר לזייף רשיון-טיס ולהטיס את המטוס. או שאתה יודע להטיס את המטוס או שלא. דבר שני, הטעות הכי קטנה תוביל לאסון נוראי. הרבה הורים שלא נותנים את דעתם לעניין זה הורסים במו ידיהם את ילדיהם.

לכן, אי אפשר לשקר במשימה כה חשובה. אתם גם לא יכולים לאלתר או לזייף. חינוך הילדים משקף את הפנימיות האמיתית של ההורים, כפי שהם מאירים לילדיהם. אתם יכולים להיות עם ‘פוקר-פייס’ של איש עסקים, ואתם גם יכולים להוליך שולל את המורים שלכם בבית הספר, אבל בחינוך הילדים אי אפשר לזייף. מה שאתם באמת יודעים או לא יודעים מקרין על הילד.

להלן רשימה של מספר טעויות נפוצות בחינוך הילדים. אם נשתדל לא ליפול בטעויות אלו נצליח להקים חומת מגן שתעזור לילדים, וגם לנו ההורים.

עשה מה שאני אומר לך (ולא כמו שאני עושה) – שום ילד בעולם לא יכול לסבול צביעות. ילדים שנשרו מהדרך לרוב משקפים את ההורים ש’נשרו מהדרך’.

האכלה בכפייה – על פי ההלכה היהודית האכלה בצורה כפייתית היא מעשה אכזרי מאוד כלפי בעלי חיים ואסורה בהחלט. ואם זה לא מקובל כשמדובר באווזים, וזה נוגד את ההלכה, אז מדוע זה בסדר עם ילדים? חינוך ילדים נכון אף פעם לא נעשה בכפייה! אלא על ידי דוגמא אישית! הרדאר שנמצא כמערכת בילט-אין אצל הילדים מחודד מאוד ומזהה פולשים כדוגמאת צביעות וחוסר עקביות.

חוסר מוטיבציה הורית, רצינות ושכנוע – חז"ל מלמדים אותנו שדברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב. הורה לא יכול ללמד את ילדו בדבר שהוא לא מאמין בו, אי אפשר לחנך ילד שיהיה מסודר, נקי ומאורגן בזמן שאתה, הורה יקר, האדם הכי מפוזר, מרושל וחסר סדר וארגון. דוגמא נוספת היא עצלנותם של ההורים. אם הורה לא יכול להתעורר מוקדם בבוקר, מדוע הוא צועק על הילדים כשהם לא מתעוררים מוקדם? עד כמה חשוב, ועד כמה כולנו שואפים לזה, שהילד יצא מהבית ב’רגל ימין’, אחרי שהערנו אותו בזמן, אחרי שאכל ארוחת בוקר, אחרי שהאוכל לבית הספר/הגן הוכן ואנו מלווים אותו לפתח הדלת ואומרים לו שלום בליווי נשיקה אוהבת. והכל כמובן, בקצב הטבעי של הילדים, בלי צעקות. רק עם ברכות. זה לא יכול לקרות בבית שההורים רק מתהפכים על הצד השני במיטה בזמן שהילד כבר צריך להיות כמעט בחוץ, במיוחד אם ההורה היה ער כל הלילה ובזבז את זמנו בפייסבוק.

מצפים מהילדים להיות אנשים מבוגרים מיניאטורים – עוד דפוס התנהגות ומושג שחדרו למשימת חינוך הילדים, וכמובן שאין לזה שום קשר לכל נושא הילדים וחינוכם בפרט, והוא: ישנם הורים דורשים מהילדים שלהם להתנהג כמו אנשים מבוגרים מיניאטורים. כלומר, מבקשים ממנו להתבגר באופן מידי, "אתה לא בוגר", "ההתנהגות שלך לא בוגרת" – שמעתי לא פעם, והדברים הופנו לילדים בני שלוש… לילדים ישנם צרכים שונים ושלבי התפתחות שונים. ילדים בריאים בנפשם, וכמובן בגופם, צריכים לגדול בצורה טבעית ולהתנהג בהתאם לגילם (אם הם נוהגים קצת מעבר לגילם מכיוון שבנפשם הם בוגרים, זה עניין אחר. אך אין לדרוש זאת מהם). כלומר, מותר להם לשחק או להשתמש במוצץ כשהם קטנים ועדיין מחוברים אליו. הכרתי זוג הורים, אנשי מקצוע מכובדים, שלא איפשרו לילדם בן ה-3 מוצץ. לדעתם, בגיל הזה זה כבר היה יותר מדי… והילד, עצבני, מתוח ומי יודע איזו השלכה תהיה לדבר כזה, וכל זה רק בגלל שלא איפשרו לו להיות ילד?!?

אמא מנהלת מוזיאון – כאן מדובר באנשים שמקפידים ומחמירים בחומרות יתירות בכל הקשור לניקיון וסדר הבית, הם נותנים חשיבות עצומה לשטיח הפרסי ולבד האיטלקי המשובח של הספות בבית, אך לא לנשמת ילדיהם. בדרך כלל, בבית כזה צעקות כמו "אסור", "אל תיגע", "אל תזיז", "אל תלכלך" וכו’ הן חלק משגרת היום. המסר שהורים כאלה נותנים לילדיהם הוא שצריך לחיות בשביל החומר והגשמיות, ושאנחנו כאן כדי לשרת את הדברים, ולא שהדברים צריכים לשרת אותנו. ילדיהם של אנשים אובססיביים לניקיון וסדר בדרך כלל עצבנים, חסרי מנוחה, מבולבלים ומלאי חרדות.

ילד צריך לשחק, הוא צריך לגדול בצורה טבעית, בדיוק כמו פרח שצומח בשלבים שלו ועם כל מה שנחוץ לו ובעתו! למקום שקרני השמש לא מגיעות, הפרח ייבול. כאשר הורים גוזלים מילדיהם אהבת הורים, זמן איכות ואת כל מה שהם צריכים להקרין ולהאיר להם, הילדים קמלים. כי כל שלבי צמיחתם של הילדים בחיים הם האור העדין של נשמתם הרכה.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net