בשדי יער עמוד 131-132

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 131-132

בִּפְרָט שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל הַבְּכִיּוֹת הַלָּלוּ הֵן בְּכִיּוֹת שֶׁל חִנָּם, וְכָל אֶחָד שֶׁמּוֹדֶה לַה’ רוֹאֶה הֵיטֵב שֶׁהַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת הֵם מְרֻבִּים עַל הַצָּרוֹת, וּלְמַעֲשֶׁה אֵין שׁוּם צָרוֹת כְּלָל, רַק דְּרָכִים לְהִתְקָרֵב אֶל ה’. מִמֵּילָא כְּשֶׁיִּזְכֹּר זֹאת, הוּא בְּעַצְמוֹ יִרְצֶה לְהַתְחִיל תָּמִיד אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּהוֹדָאָה.
בִּתְחִלָּה כְּדַאי שֶׁיּוֹדֶה בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת הוֹדָאוֹת קְבוּעוֹת, עַל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים וְהַקְּבוּעִים שֶׁבַּחַיִּים, כְּגוֹן: עַל הָאֱמוּנָה; עַל הַתּוֹרָה; עַל הַשַּׁבָּתוֹת וְהַחַגִּים; עַל הַמִּצְווֹת; עַל הַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים; עַל הַהִתְבּוֹדְדוּת; עַל הָרַב שֶׁמְּקֹרָב אֵלָיו וְכַד’. אֵלֶּה דְּבָרִים קְבוּעִים שֶׁאֵין סוֹף לְהוֹדָאָה עֲלֵיהֶם, וְגַם אִם יוֹדֶה עֲלֵיהֶם מִלְיוֹן שָׁנָה לֹא יַסְפִּיק. לָכֵן לְכָל הַפָּחוֹת יוֹדֶה עֲלֵיהֶם כָּל יוֹם – פַּעַם יוֹתֵר וּפַעַם פָּחוֹת – הָעִקָּר שֶׁיּוֹדֶה.
טוֹב שֶׁהַהוֹדָאָה בַּשָּׁלָב הַזֶּה תִּהְיֶה בִּכְלָלִיּוּת, כִּי אֶת הַהוֹדָאָה בִּפְרָטִיּוּת אֶפְשָׁר בְּיֶתֶר קַלּוּת לַעֲשׂוֹת בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, שֶׁכְּשֶׁעוֹבֵר עַל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וּמְסַפֵּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶה עָשָׂה, אָז גַּם יוֹדֶה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט שֶׁל הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וְעַל כָּל מִצְוָה שֶׁזָּכָה לָהּ, וְעַל כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב, וְעַל כָּל יְשׁוּעָה אוֹ הַצְלָחָה וְכַד’.

ג. תְּפִלָּה עַל הַהִתְבּוֹדְדוּת

כַּמּוּבָא לְעֵיל, עַל כָּל דָּבָר בַּחַיִּים צְרִיכִים הַרְבֵּה תְּפִלָּה, וְכָל מַה שֶּׁעוֹשִׂים בְּלֹא תְּפִלָּה סוֹפוֹ לְהַזִּיק לָאָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁהִיא הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים, שֶׁצְּרִיכִים הַרְבֵּה תְּפִלָּה עָלֶיהָ. הַזְּמַן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לָזֶה, הוּא בִּתְחִלַּת הַהִתְבּוֹדְדוּת, לְבַקֵּשׁ מֵה’ שֶּׁיַּעֲזֹר לוֹ לְהִתְבּוֹדֵד כָּרָאוּי, וְשֶׁיִּתֵּן לוֹ דִּבּוּרִים וְכוּ’, שֶׁמִּמֵּילָא בָּזֶה גַּם עוֹשִׂים הֲכָנָה וְנִכְנָסִים לְהִתְבּוֹדְדוּת עִם נְקֻדַּת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה וַעֲנָוָה.
כִּי אָדָם צָרִיךְ לָבוֹא לַהִתְבּוֹדְדוּת עִם נְקֻדַּת אֱמֶת: שֶׁיֵּדַע הֵיטֵב שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם; וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא מֻנָּח וְהֵיכָן הוּא עוֹמֵד וּלְאָן פָּנָיו מוּעָדוֹת; וּמָה הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ וּמָה הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ; עַל מָה הוּא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ; אֵיךְ לְבַקֵּשׁ; כַּמָּה לְבַקֵּשׁ; כַּמָּה הוֹדָאָה הוּא צָרִיךְ; עַל אֵיזֶה נוֹשֵׂא לְהִתְרַכֵּז וְכוּ’ וְכוּ’, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּסֵּפֶר “בְּגַן הַגַּעְגּוּעִים”, עַיֵּן שָׁם. מִמֵּילָא צָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל זֶה וִיבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַדִּבּוּרִים הַנְּכוֹנִים, וְיַדְרִיךְ אוֹתוֹ וְיַנְחֶה אוֹתוֹ, וִיזַכֶּה אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת נְכוֹנָה, וְיַצִּיל אוֹתוֹ מֵהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאֵינָהּ נְכוֹנָה וְכוּ’. וְכֵן יִתְפַּלֵּל עַל שְׁלַבֵּי הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים כָּאן וּלְהַלָּן, כְּגוֹן שֶׁיִּזְכֶּה לְהוֹדוֹת הַרְבֵּה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וְיִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ כָּרָאוּי, עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מֵהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל אֶתְמוֹל עַד לְרֶגַע זֶה, וְשֶׁיַּזְכִּיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַפְּרָטִים שֶׁעֲלֵיהֶם הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְיָאִיר עֵינָיו וִיזַכֶּה אוֹתוֹ לִמְצֹא אֶת הַמֶּסֶר וְהָרְמָזִים שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו וְכוּ’ וְכוּ’.

ד. תְּפִלָּה עַל עַם יִשְׂרָאֵל

יִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם עַל עַם יִשְׂרָאֵל, וּבְעִקָּר צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, שֶׁיִּזְכּוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, וְשֶׁיִּהְיוּ לָהֶם סְפָרִים קְדוֹשִׁים הַמְדַבְּרִים מֵאֱמוּנָה, וְשֶׁיִּזְכּוּ לִלְמֹד בָּהֶם וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁלָּמְדוּ, וְשֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד וְאַחַת מֵעַם יִשְׂרָאֵל לְפָחוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, וְשֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְתִתְגַּלֶּה מַלְכוּת ה’, וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִים שֶׁה’ מֶלֶךְ וְכוּ’ וְכוּ’.

ה. חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ

מוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּתוֹרָה ט”ו, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ עַל כָּל עֲסָקָיו, הוּא נִצָּל מִכָּל הַפְּחָדִים וְיִסּוּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז, וְזוֹכֶה לְהַעֲלוֹת אֶת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ לִזְכּוֹת לְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת בָּרָה וּנְקִיָּה בְּלֹא שׁוּם אֲחִיזָה לַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁל פִּגְעֵי הָעוֹלָם. עוֹד מוּבָא בְּתוֹרָה ד’, שֶׁעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים הָאָדָם זוֹכֶה לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, דְּהַיְנוּ לְהָבִין אֶת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמוֹ – כֵּיצַד הַכֹּל מֻנְהָג תָּמִיד אַךְ וְרַק מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְהַכֹּל צוֹדֵק וְיָשָׁר וְטוֹב, וְלִזְכּוֹת לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלָדַעַת יְדִיעָה בְּרוּרָה שֶׁכָּל מְאוֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ.