הלהטוטן

זה לא היה במקרה, אלא בהשגחה פרטית ברורה. על לוח המודעות אצלנו בשכונה פורסמה המודעה הבאה: "להטוטן מחפש מקום מפגש להעביר קורס להטוטנות לבנים אחרי הצהריים – הנחה תינתן למארחי הסדנא".
 
וואו! להטוטן? אצלי בסלון? אין לכם מושג איך התלהבתי ועד כמה זה התאים לי. אווירה של טבעות קרקס אצלי בבית 'עשתה לי את זה', ועכשיו, זה בא עם להטוטן מוסמך, אז זה בטח טוב. עבודת שטח קטנה, תשאולים ובדיקות כאלה ואחרות הובילו אותי, מבלי לבזבז אפילו דקה אחת, להציג את הרעיון לילדים שלנו, והם כמובן גלגלו עיניים רחבות ואישרו את מה שכבר ידעתי – להטוטנות, אנחנו באים!…
 
מאותו רגע ואילך, הלהטוטן הפך למשהו אמיתי, כמו החלילן מהמלין, כשהוא נושא על גבו אריג שחור שהפך לצורך העניין לשק עמוס הכל הנחוץ ללימוד להטוטנות. אחריו, צעדו בשורה הילדים, חלקם מחזיקים קביים וחלקם חד-אופן. וברגע שהם נכנסו והוא פתח את השק, תמונות של סבתא שמחה והמזוודה המסתורית שלה (או מרי פופינס ומטריית הקסם) החלו לעלות בראשי. טבעות, כדורי להטוטנים, מקלות פרחים, וצלחות מעופפות סיניות – היו חלק מהאביזרים שנחטפו בלהט על ידי הילדים. כך החל המסע השבועי שלנו לעולם הלהטוטנות.
 
ההתקדמות הייתה מדהימה. הילדים הוכיחו חדות עם כדורי הלהטוטנות ומקלות הפרחים. אחד הפך למומחה על הקביים ונראה שמח כשהוא צועד בסלון ביתי כשהוא 'על הגובה'. אחד הילדים שלי היה נראה מרוכז בהתמחות על החד אופן, והוא לא חמל בשום אמצעים ומאמצים כדי להשיג את המטרה. ובין שני אלה היו מספר בנים שניסו מעשי גבורה שונים, כמו להטוטנות (כמובן) ואיזון התחלתי בעזרתו של הלהטוטן-מורה, שעזר להם להתאזן. ובאמצע הקרקס הזה, היו כל שאר הילדים. רובם ישבו על הספה וצפו בפרומו של ארוחת הערב, כשאני משתעשעת מהרעיון של הכנת מעשה גבורה קולינרי משל עצמי. ושם הייתי עד שמוחי קלט פתאום את השיחה שהגיעה לאוזניי שהכילה את המילים הבאות: "מקלות פרחים", "אש" ו"זה באמת נוזל שעושה אש?!" – משהו כזה.
 
באותו רגע ממש זרקתי את מה שקילפתי, קצצתי וחתכתי ובקו ישר רצתי לסלון. הדמיון שלי העלה תמונות של תוויות לבנות שהסתבכו בספות, בווילונות, בכריות ובשטיחים, עם ציטוט הקוד '356XZTR7HJ00' המזהיר מפני פיצוץ, מביעה התנגדות ללהטוטנים שעמדו באמצע הסלון בפנים מצפות ועיניים מנצנצות, וכל מה שיכולתי לומר, בפקודה עמומה וחלשה כמובן, הייתה רק מילה אחת: "החוצה!"
 
רגעים ספורים לאחר מכן, מאחרי דלת הזכוכית של הסלון המובילה לגינה, אני, יחד עם קהל קטן, קיבלנו הופעה מרשימה של מקלות פרחים בוערים שעפו באוויר מתוך ידיו של הלהטוטן המומחה. ולפני שהספקתי להבין מה קורה, המופע הועבר לידיו של בני, כשהרגשות אימה וגאווה חברו יחד לרגש לא מוגדר, וראיתי איך הוא מצליח להתמודד במומחיות עם המקלות הבוערים באומץ שאין כדוגמתו.
 
רק אחרי מספר חודשים מאז ההופעה והתרגולים האקרובטים זה הכה בי – מה היה, ועדיין, שיעור הלהטוטן. ובמילה אחת – ביטחון.
 
לילדים האלה יש ביטחון מלא ומושלם לעשות את מה שהלהטוטן ביקש מהם, כי הם רואים בעיניים שלהם שהוא רק רוצה בטובתם, והוא אף פעם לא הכניס אותם למצב של סכנה או פגיעה. הם רואים בו מקצוען שמופיע בכל הארץ ומתמיד לפתח את מיומנותו בעיקר בתחום זה. כשהוא העלה לאוויר את המקלות ואחר כך הוריד אותם, בעיניי הייתה זו פעולה דומה למה שחווים על רכבת הרים: צרחות הפחד מתלוות לצחוק גדול. ראיתי את המבטים הדואגים והמסויגים הופכים באחת לחיוכים של הישג, ברגע שהם כבשו את הדאגות והחששות שהיו בהתחלה. דרך הביטחון בלהטוטן הם התחילו לבטוח ביכולות שלהם, ואפילו היו המומים לנוכח מה שגילו על עצמם ועל מה שהם יכולים לעשות.
 
הילדים האלה לימדו אותי שיעור מאלף ועמוק מאוד בקשר שלי עם השם. אחרי הכל, האין הוא הלהטוטן המומחה, שכל הזמן מאזן לא רק כל היבט בחיינו אלא גם את חייהם של היצורים הכי קטנים בעולם? האין הוא מומחה, מציג מעשי גבורה וניסים שבאים לידי ביטוי דרך כל אדם ואדם בעולם? אז למה יש לי בעיות של ביטחון? למה אני לא בוטחת בו מבלי לשים תנאים בדרך? למה אני כל הזמן בודקת את תקפות פעולותיו, כאילו שאני יודעת יותר טוב? כשאני מרגישה שאני רוצה לנסות ללכת על קביים, ואני נופלת – זה הוא שמרים אותי בחזרה. כשאני מנסה להמשיך הלאה על החד-אופן של החיים ומתנגשת בקיר הראשון שמזדמן על המסלול – זה הוא שעומד שם ותופס אותי, מנער את האבק מעל בגדיי ומחזיר אותי שוב למסלול. וכמובן – כשאני מנסה לעשות מעשה גבורה אקרובאטי, כשאני חושבת שאני מסוגלת לשמור על איזון וזה מתמוטט כמו מגדל קלפים – זה הרגע בו הוא מראה לי שהוא שולט ומנהיג לאורך כל הדרך.
 
למה אני לא יכולה להיות כמו הילדים האלה שמקבלים את מה שהלהטוטן אומר בלי לשאול שאלות, שמשחררים את הפחדים הפנימיים שלהם כדי להשיג דברים שהם לא ידעו שהם יכולים לעשות? כל חוסר הביטחון הזה והדעות המוטעות שמחזיקים אותנו מלעשות, מלהיות ולהאמין – כל הפוטנציאל הלא ממומש שנשאב למערבולת הייאוש – למה אני לא יכולה לשחרר את זה?
 
השם שולח לנו שיעורים יפים בחיים, שיעורים עמוקים שמלמדים אותנו על שינויים אותם אנו צריכים לעשות, אפילו במסווה של להטוטן ירא שמים נחמד. בכל הזמן הזה חשבתי שאני היא שמספקת לילדים שלי את שיעורי המיומנות הפיזית. אבל מה שלא ידעתי הוא, שהשיעור האמיתי שצריך ללמוד יהיה דווקא מההיבט הרוחני. האם זה לא כל העניין? לבטוח תחילה ללא תנאים ולהאמין ביוצרך, כך שתוכל להאמין ולבטוח גם בעצמך?
 
מי ידע שבאותו יום בו פגשתי את אותה מודעה קטנה אקבל המחשה למושג 'ביטחון' ממש באמצע הסלון שלי. שכל הרווחים שהסתתרו בקרקס המעניין שהיה שם הם לא רק רווחים גשמיים, אלא משהו טוב יותר – לנשמה שלהם ושלי. זו עוד דוגמא לדיבורים של השם דרך הברואים שלו, גם אם זה בא באמצעות כמה כדורי להטוטנות צבעוניים.