כל צעד קטן

אדם מסתכל על עצמו ורואה איך
הימים חולפים על פניו. איך מעד כאן
ונפל שם. אבל הוא לא מפסיק לקוות.
הוא יודע שכל צעד קטן מוביל למטרה.
 
 
פגשתי אדם שרצה להיות צדיק. אתם יודעים איך זה, השנים חלפו להן והוא הרגיש שעדיין לא עשה שום תזוזה לכיוון. נראה היה לו כאילו בזבז את זמנו לשווא…
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שישנם דברים נסתרים בחיינו. שום דבר לא הולך לאיבוד, שום דבר לא נעשה לשווא. כל מה שעברת בחיים – "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל…"
 
משה רבינו הזכיר לנו, באותו מעמד, את כל המקומות בהם מעדנו והכעסנו את השם. יכולנו להיות בארץ ישראל תוך שלושה ימים, אבל איך אומרים? פקששנו. זו הסיבה לנדודים שלנו ארבעים שנה במדבר. איזה בזבוז זמן, הא? אלא שאז משה רבינו לימד אותנו ש-42 המסעות היו בדיוק "ככל אשר ציווה ה'". הם היו ציווי אלוקי. 'כאן תיקנתם את זה, שם תיקנתם את זה'. הוא מוכיח אותנו בדרך שהחזירה אותנו לחיים ומילאה אותנו בתקווה והתלהבות. 'אחרי שעשיתם את זה, הבעתם חרטה, עשיתם תשובה, הפכתם את הירידה לעלייה. תיקנתם דברים עצומים מאוד!'… זה הממד העמוק, הנסתר והמדהים של התורה. מדהים לגלות איך כל דבר בעולם ובחיינו הוא תורה.
 
רבי נחמן אמר לנו שאין שום ייאוש כלל בעולם, למה? כי יש תורה בכל מקום.
 
יש את ארץ ישראל עצמה. כשהגענו אל היעד שלנו, דברים הלכו חלק בלי שום תקלות. יש לנו לו"ז מסודר וברור – זמן לתפילה, ללימוד, לתיקון חצות, להתבודדות, לבית, לעבודה… כך חיים רוב האנשים, עם לו"ז מסודר – זמן לישון, לקום, לאכול, להתפרנס, להתמודד עם אנשים ועם עצמנו… משה רבינו לימד אותנו שהמסע הוא גם חלק מעבודת השם.
 
אדם מסתכל על עצמו ורואה איך הימים חולפים על פניו, איך מעד כאן ונפל שם, והוא חולם, בלי להפסיק, על הרגע בו יישב בבית המדרש וילמד כל היום. הוא רוצה שהדברים יהיו כמו הרגע לפני שאדם הראשון חטא. כי אם לא חטא עץ הדעת טוב ורע, השם היה מנהיג את העולם רק ברחמים וחסדים, וכולם היו לומדים כל היום וכל הלילה. אבל אדם הראשון נכשל, והבריאה נכשלה יחד איתו, והשם רוצה שנתקן את זה.
 
אפילו עם הידיעה הזו, אדם מסתכל על היום שחלף וחושב לעצמו: 'את מה בדיוק אני מתקן? אני רק עושה את המצב עוד יותר גרוע!'… הוא לא מבין שיש בכל מה שהוא עושה תורה. בכל פירור לחם שהוא אוכל יש ניצוצות שקשורים לנשמה שלו, אותם הוא מתקן ומעלה למעלה. עם כל ברכה שהוא מברך, בכל רגע שהוא שמח – הוא באמת מתקן הכל. אם הוא מתלונן ובוכה על המצב בו הוא נמצא, אז הוא באמת נכשל ולא מתקן. אלה הסודות של התורה. לדעת שבכל מקום שאנו נמצאים – השם איתנו!
 
כאשר אדם מקבל את המצב בו הוא נמצא בשמחה, ויוצא לבצע את המשימה שלו בשמחה, עם הידיעה שהשם איתו – אז הוא מגיע לבית המדרש ויודע לפני מי הוא באמת עומד. הוא יכול להתפלל עם כל הלב שלו. כל אתגר שהוא מתמודד איתו, הוא יודע שזה חלק מהתיקון שלו, חלק ממה שהוא צריך לעבור בחיים. מול אדם כזה ליצר הרע אין כלים להילחם נגדו, הוא יודע שאדם כזה עושה את המוטל עליו – הוא מתקן את עצמו ואת העולם. ואם הוא מועד, מיד הוא קם על רגליו ומתחיל מהתחלה. הוא לא מסתכל לאחור. הוא לא נשאר בחוץ ואומר: 'טוב, זה כנראה לא בשבילי'. לא! הוא ניגש שוב אל הדלת וממשיך הלאה. זו העוצמה של עם ישראל – אנחנו משתמשים בעקשנות שלנו כדי לא להיכנע. וכשאדם נכנע, זה רק בגלל שהוא חושב שהייאוש הוא מקום טוב לחיות בו, כאילו יהיה לו טוב יותר שם.
 
רבי נחמן אומר שאין שום ייאוש בעולם. טוב. אבל איך מנחמים מישהו שעבר מה שעבר בחייו? אנו מיידעים אותו שיש תורה בכל מקום, בכל דבר. שהוא, במה שעובר עליו, מתקן דברים גם אם הוא לא מרגיש את זה. אפילו במעידות, בנפילות הכי גדולות – אם יש לאדם כיסופים, רצון והשתוקקות לחזור ולעשות תשובה – הוא מעלה את הניצוצות למקום ממנו הם נפלו. כי בסוף, תראה שהכל היה שווה וכדאי. זה האור של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע. הכל מלא בקדושה, כל אותיות הא"ב מלאות בקדושה, והן בונות הכל בעולם. אנו מעלים את הטוב, ואז המלאכים לוקחים את הניצוצות שהעלנו ועושים מהם דברים יפים שם למעלה. זה הממד העמוק של התורה.
 
זאת אמונת חכמים! להאמין במה שהצדיקים מלמדים אותנו. כך אדם מבין ויודע שהעולם הזה לא חסר משמעות. שהחיים שלו אינם חסרי משמעות. כי בכל צעד, אפילו הקטן ביותר, יהודי מכתיר את בורא העולם למלך על כל העולם ועולמות עליונים. רבי נחמן אומר שאם היינו רואים את הממד העמוק של העולם, היינו רואים איך אלפי עולמות רוחניים תלויים בכל צעד שיהודי עושה.