בעיני הצבי

ברגע שנסתכל על החיים מעיני הצבי,
לא נפסיק להודות לבורא עולם שברא אותנו
מי שאנחנו, ולא מישהו אחר שהיינו רוצים
להיות. אם מישהו מבקש לדעת מהי הדרך
לאושר, זאת הדרך.
 
 
הבריות של בורא עולם, מטבע בריאתם, יודעות להכיר טובה. הן לא מתלוננות. ואם הן בסכנה, הן יודעות להגיב בהתאם, אבל אף פעם לא תמצאו פעולה שנובעת מרוע וזדון.
 
טוב, מה החכמה, אתם שואלים? הרי לחיות ושאר הבריות (לא בני אדם) אין את הדבר הזה שקוראים לו חופש הבחירה, הן 'מתוכנתות' להכיר טובה לבורא עולם…
 
וכאן ובזה הרגע אנחנו מודים שחופש הבחירה שניתן לנו הוא – האם להיות מכירי טובה או לא, האם להיות מסופקים ושמחים בחלקנו או לא.
 
חז"ל מעריכים לעומק את הכרת הטוב של הבריות לבורא, במיוחד את זו של החיות. שלמה המלך שולח אותנו ללמוד איך להיות חרוצים מנמלה, ישעיה הנביא שולח אותנו ללמוד הכרת הטוב מהשור והחמור. ודוד המלך ע"ה, שידע את השפה והשירה של כל הבריות בעולם, מלמד אותנו איך להתמקד בטוב שלנו, בנקודות הטובות והיקרות שלנו, על ידי הסתכלות על החיים מזווית ראיה של צבי. כן, ממש כך.
 
לצבי יכולות להיות תלונות אינסוף, אם רק ירצה לעשות את זה.
 
'אלוקים, למה בראת אותי בתור האוכל המועדף על חיות הטרף למיניהן? האריות והזאבים רודפים אותי כל הזמן! אלוקים, למה לא נתת לי שיניים חדות וניבים חזקים ומחודדים בעזרתם אוכל להגן על עצמי? ולמה בכלל יצרת אותי בריה עם טבעים עדינים, בעוד שכל הטורפים אותי הם יצורים חזקים ומחוספסים?'…
 
רשימת התלונות יכולה הייתה להיות ארוכה. אם הצבי היה בוחר את שביל התלונות, להתמקד בפגמים של חייו ובעצם מי שהוא, ללא ספק, הוא היה יצור אומלל.
 
אבל, וכאן יש אבל גדול, הצבי לא אומלל בכלל. הוא יצור אלגנטי ורוחני מאוד. דוד המלך ע"ה קיבל השראה עצומה מהצבי בכתיבת מזמור מ"ב שבתהילים, אחרי ששמע צבי שהיה צמא מהלל את הבורא כאשר מצא מים להרוות את צימאונו. הצבי, עד כמה שהיה צמא, לא שתה אפילו טיפת מים אחת לפני שהודה לבורא. ודוד המלך, כפי שכתב באותו מזמור, אמר "כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים" – כך הוא רצה לערוג לאלוקים, בדיוק כמו הצבי (אותו הוא מכנה איל).
 
בואו נסתכל על החיים מעיניו של הצבי. דרך חשיבתו של הצבי מתגלה לנו דרך השירה שלו לבורא עולם (ראו פרק שירה, ה): "צבי אומר: ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך, כי היית משגב לי, ומנוס ביום צר לי" (תהילים נ"ט, יז).
 
במקום להתלונן שכל חיות הטרף למיניהן רודפות אותו ללא הרף, הצבי פשוט מודה לבורא עולם על כך שהוא מציל אותו מהן. הוא אפילו לא זוקף את הקרדיט לעצמו וליכולות המיוחדות בהן ניחן, כמו מהירות ויכולת 'להיעלם' עמוק ביער, כך שחיות הטרף לא יכולות למצוא אותו. כשהוא חי עוד יום ורואה את הזריחה הוא מודה לבורא עולם על היום הזה עלי אדמות. לא, אין בו שום מרירות או תלונות. כל מה שהוא רואה לנגד עיניו זה רק את הבורא.
 
היכולות העדינות של הצבי הן שהופכות אותו לבריה יפה. הוא לא רק מהיר, אלא גם מלא חן. הוא לא מאבד את העשתונות שלו. העובדה שאין לו ניבים מחודדים מהווה לו נכס ולא מכשול. כי צבי טורף לא היה צבי. בנוסף לטבעיו הנפלאים, הוא מעלה גרה ומפריס פרסה, דבר שהופך אותו לחיה כשרה. וכאוכל עשב, הוא חי חיים טובים מכיוון שהאוכל שלו תמיד בנמצא.
 
ברגע שנסתכל על החיים מעיני הצבי, לא נפסיק להודות לבורא עולם שברא אותנו מי שאנחנו, ולא מישהו או משהו אחר שהיינו רוצים להיות. כי החיים היו נראים אחרת, כך גם התכונות והכישרונות שניחנו בהם. לא פגמים או חסרונות. וכל מה שלא קיבלנו, נבין שאלה דברים שאנחנו לא צריכים למלא את המשימה שלו כאן עלי אדמות. כל מה שנעשה הוא רק להתמקד בנקודות הטובות שלנו ולהודות לבורא עליהן, ועל השפע שהוא משפיע עלינו כל הזמן.
 
ברגע שנקבל את עצמנו כמו שאנחנו וכמי שאנחנו, השערים לשלוות הנפש והכרת הטוב ייפתחו בפנינו. ושלא תטעו, שלוות נפש היא מצרך יקר, והנה לנו דרך להשיג אותה. וזה לא אומר שלא יהיו לנו שאיפות, שלא נרצה לשפר ולהתעלות. בודאי שכן. אבל בפשטות הדברים, זה קודם כל להיות שמחים להיות צבי ולא אריה או זאב.
 
אתם בודאי מתארים לעצמכם מה היה קורה אם הצבי היה רוצה להיות משהו אחר, נכון? לא היה אומלל יותר ממנו בכל העולם הזה. לכן זה המסר שלנו לחיים: אנחנו צריכים להיות מי שאנחנו, מי שבורא עולם ברא אותנו, ולא לנסות להיות מישהו אחר, כי אנחנו לא יכולים, נקודה. כל אחד מאיתנו קיבל את הכישורים והיכולות המיוחדות רק לו, כאלה שאין לאף אחד אחר בעולם. ורק אנחנו, ולא שום אדם אחר, יכול למלא את המשימה שהוטלה עלינו, לא של מישהו אחר.
 
בואו נהיה עצמנו ולא נבזבז את כל השפע והתכונות שבורא עולם נתן לנו במתנה.
 
שלמה המלך ע"ה, החכם באדם, אומר בספרו (שיר השירים ב, ט): "דומה דודי לצבי", כשאתה עצמך, תעריך את התכונות, הכישרונות והיכולות שניחנת בהם ותודה לבורא עולם עליהם, כי אתה האדם הכי חשוב ואהוב עלי אדמות.