לאהוב ולהאמין

הסוד הוא לאהוב ולהאמין. אבל לא
ידעתי שיש סוד כזה כשפגעתי בחברה
יקרה לי. כי אפשר לאהוב ולהאמין גם
בלי מילים שיכולות להיות כמו חיצים
רעילים.
 
 
זה כבר הרבה זמן שאני מרגישה שהיא בדרך. בהתחלה, הייתה מאזינה בספקנות, אחר כך כבר התחילה לשאול שאלות ולהקיש קושיות, ובזמן האחרון אפילו כבר מיישמת לפרקים את הנלמד בחיי היומיום שלה. מצוות שבין אדם למקום כמעט שאינה עושה, אך ההכרה בכך שהתורה היא עמוקה ובעלת חכמה רבה כבר נטמעה בה.
 
עדיין ספקנית לעיתים. אמונה באלוקים זה דבר חדש בשבילה והיא לא יכולה לאחוז בזה לאורך זמן. ברגעי המשבר שבחייה היא נוטה להתעצב ולהתלונן הרבה, ואני מנסה לעודד אותה במילים שכבר מוכרות לה.
 
אחרי תקופה ארוכה, שהדבר נמשך ללא שינוי או התקדמות, החלטתי לראשונה לנסות ללחוץ עליה מעט, לחשוף אותה לאמת שאני יודעת ושיכולה לעזור לה רבות עם האמונה.
 
"את יודעת" פתחתי בזהירות, "לאכילה שלנו יש השפעה רבה על מצב רוחנו וגם על האחיזה שלנו בתובנות שלמדנו". שקט השתרר מהצד השני ואני נאלצתי להטיל את הפצצה ללא הכנה נוספת, "אכילת אוכל כשר תטמיע בתוכך את ההבנות וכך תוכלי ליישם אותן בקלות בחייך".
 
"אז אם אני אוכלת אוכל לא כשר אני לא מצליחה להבין באמת את הדברים שאני לומדת?" הקשתה.
 
"בטח שאת מבינה, אבל אין לך בהם אחיזה מלאה. זה הולך ובא, לכן קשה ליישם אותם בחיים" השבתי.
 
"אני לא מתכוונת להתחיל לאכול עכשיו אוכל כשר" היא ענתה בתוקפנות.
 
"למה? זה לא מסובך. תחשבי על זה" ניסיתי שוב, אולם ידעתי שכבר הפסדתי את המערכה.
 
התוצאות היו הרסניות. היא לא דיברה איתי כמה ימים, וכשכבר דיברנו היא התוודתה שנעלבה, התבלבלה ואף התרחקה בליבה מהאמונה והמצוות הבודדות שנהגה לקיים.
 
גם אני נשברתי מאותה שיחה. ידעתי שחטאתי לה ומיד התנצלתי וניסיתי שוב להסביר את עצמי, אבל כבר לא היה עם מי לדבר.
 
זה נמשך זמן מה. הרגשתי את ההתרחקות שלה ועשיתי חשבון נפש חוזר ונשנה על טעותי. לא ידעתי מה לעשות ואיך אפשר לתקן את העוולה שעשיתי.
 
עם עזרה גדולה משמים, הזדמן לי לשמוע שיעור של הרב ארז משה דורון על תוכחה, שיעור שהבהיר לי היטב את התמונה והביא את התיקון המיוחל.
 
הרב הסביר מה זו תוכחה על פי תורתו של רבי נחמן מברסלב. זה נכון שיש את מצוות "הוכח תוכח את עמיתך", אך המשך הפסוק אומר "ולא תישא עליו חטא". מאוד קשה להוכיח אדם בלי לגרום לו להתכווץ ולהיעלב. בדרך כלל, אנחנו לא משיגים את המטרה אלא ההיפך. כל אחד רוצה להרגיש שהוא אדם טוב, שמנסה ללכת בדרכים טובות, שהוא מתקדם ומשתפר. כשאנו מעירים למישהו, אנו בעצם מעידים שהוא לא נוהג כשורה ומעוררים אצלו את התחושה שהוא רע. רבי נחמן אומר שאנו "מבאישים את ריחו", מזיזים אצלו נקודה שהוא לא נוגע בה וכך גורמים לריחה להתפזר לעיני כולם ומביישים אותו. ולא רק, יש תמיד את התחושה שהאדם שמוכיח הוא עליון, נישא מעליך. הוא יודע משהו שאתה עוד לא השגת ולכן בא ללמדך את הדרך הנכונה. התחושה שנוצרת אצל האדם המוכח היא נחיתות, בלבול ובושה גדולה. ממקום זה באה התרחקות ושבירת הכלים. כי אם יש בי נקודה לא טובה וכולם כבר יודעים עליה אז כבר לא כדאי לי להתאמץ כלל, כי אני ממילא רשע.
 
כששמעתי את ההסבר הזה ידעתי שלמרות שהתכוונתי רק לטובתה, כמובן, התוצאה במציאות הייתה ההיפך הגמור. ליבי נפל בקרבי והאזנתי לשאר השיעור כדי ללמוד את הדרך הנכונה בה אפשר להוכיח.
 
הרב המשיך להסביר מהי תוכחה ראויה מהזוהר הקדוש ומליקוטי מוהר"ן. אפשר להוכיח בצורה כזאת שהאדם השני לא רק ישמע את דבריך, אלא גם ירצה לחבק ולנשק אותך על כך. כל הסוד הוא לאהוב ולהאמין. אומר הזוהר הקדוש "אם תאחז ביד הרשע" הכוונה היא לא לאדם רשע, אלא למישהו שהוא לא הולך בדרך נכונה, לא בכיוון, אם תצליח לאהוב אותו ולהאמין בו באמת שהוא יכול להשתנות – זה מספיק בשביל להשפיע עליו אפילו בלי מילים.
 
מתוך הרצון העז שלי לתקן את העוולה, ומעמקי החרטה שהרגשתי, פניתי מיד לקדוש-ברוך-הוא ואמרתי בקול רם: "אני מצטערת אבא, עוויתי וחטאתי לה. ביקשתי ממנה סליחה אך היא פגועה וקשה לה לסלוח. תעזור לי אבא לתקן, כי רק אתה יכול. אני אוהבת אותה מעמקי ליבי ואני מאמינה בה. אני אוהבת ומאמינה בה. אני אוהבת אותה ומאמינה בה בכל נפשי ומאודי". המשכתי לחזור על הדברים ולהרגיש אותם מתעצמים בתוכי.
 
לא עברה שעה קלה והיא צלצלה. "חשבתי לבוא אליך היום. לא הייתי אצלך כבר הרבה זמן.
 
כמובן שהשבתי בחיוב ושמחתי מאוד מאוד. ובאותו יום, כשראינו אחת את השנייה, ידעתי שהיא סלחה לי.
 
"תודה אבא" קראתי נרגשת, "תודה שפתחת לה את הלב ותיקנת את מה שקלקלתי. עכשיו, מהמקום הזה, אפשר להתחיל מחדש ולאחוז בידה מתוך אהבה ואמונה אמיתית".