נכות חברתית

יש לא מעט סוגים של נכויות,
אומרת הגר דוויג'י, מאמנת
מוסמכת, אבל נראה לי שנכות
חברתית גורמת לסבל רב, ולא
פעם הרבה יותר מזו של הגוף.
 
 
"יש לי נכות חברתית" היא אמרה לי כבר בתחילת המפגש הראשון. "אני לא טיפוס חברתי, אני מאוד מרוחקת מכולם, קנאית לפרטיות שלי. והאמת, זה לא הפריע לי כל כך עד…" היא עצרה. שמעתי את הנשימה העמוקה שמילאה את ריאותיה.
 
"עד?…"
 
"עד עכשיו".
 
"ומה שונה עכשיו מאז?" ביקשתי להבין.
 
"ובכן, הילדים שלי גדלו והם בדיוק ההיפך הגמור ממני, ובגילם הצעיר הבנתי שהם חברותיים פלוס".
 
"כלומר…"
 
"הם רוצים להתארח אצל חברים וגם לארח אותם אצלנו אחר הצהריים, ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. וגם אין לי כל כך את מי לשתף. כבר אמרתי לך בהתחלה שאני סובלת מנכות חברתית…"
 
מאמרים נוספים בנושא:
ארגז הכלים שלי
מוגבל, אז מה?
ניסיון על כסא גלגלים
 
כמי שמקפידה ודוגלת בדיבור נקי, בונה ומקדם, המושג 'נכות חברתית' ירד מהפרק ולאלתר. הרבה פעמים אנחנו שופטים את עצמנו לחומרה על דברים שאין לנו שום שליטה עליהם. יש אנשים שהם טיפוסים יותר חברתיים ויש פחות, זה משהו מולד אבל בהחלט אפשר לשפר עם הקניית הרגלים חדשים וניסיון חיים הנרכש עם הזמן.
 
בימי ספירת  העומר נוהגים מנהגי אבלות משום ש – 24000 תלמידיו של רבי עקיבא נפטרו ממגיפה. למה? מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה – שזה חלק גדול במצוות "ואהבת לרעך כמוך". והרב שלום ארוש מלמד אותנו שעניין המצווה הזו הוא לאהוב את הרע שבך. אם לא נכיר ונקבל את הרע שבנו, אם נתעלם ממנו, אם נחשוב שאנחנו רק טובים – לא נוכל להשתנות!
 
"ובך, מאומנת יקרה, אין טיפת רע, אז בואי ננסה להבין ממה הריחוק החברתי נובע".
 
השיחה הייתה קולחת ונעימה, ואט אט, היא הרגישה יותר בטוחה וסיפרה לי שבכיתה ו', בטיול השנתי, הייתה לה תקרית לא נעימה עם מי שהוכתרה כמלכת הכיתה. האחרונה ארגנה עליה חרם חברתי כואב במיוחד ומאז היא פשוט נמנעה מליצור קשרי חברות עמוקים, לא סמכה או בטחה באף חברה. את המעטים שזכו לקבל את אמונה ניתן לספור על יד אחת בלבד. עד כדי כך, שבעבודה מכנים אותה 'מלכת השלג המרוחקת'. אפילו בעבודה היא מרגישה ששופטים אותה. הפחד מלווה אותה תמיד ובכל פעם שאחד הילדים רוצה להזמין חבר או להתארח את שיחת הטלפון לצורך בירורים היא עושה מתוך חרדות עמוקות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
והעיקר, לא לפחד כלל
מתחת לשטיח הרגשות
בשפה  של הלב
 
בהמשך המפגש, הכנו תוכנית שהתרגיל השבועי הראשון הוא ליזום מפגש אחר הצהריים עם חבר של הילד, ובמפגש השני היא תזמין גם את האמא לכוס קפה, ושבוע לאחר מכן ילד אחר, ופעם אחרת את אמא שלו…. וכך, לאט לאט, להיטמע חברתית בצורה מגובשת ונעימה עם חבריו של בנה והאימהות שלהם.
 
השלב היותר מתקדם של התוכנית הוא, לפתח את החברויות במקום העבודה ולצאת ממעגל הבדידות ובידוד בו היא נמצאת.
 
פעמים רבות, ובעיקר בנושאים חברתיים, הדמיון עובד שעות נוספות – 'מה חושבים עלי? איך מסתכלים עלי? מה עושים לי?…' האמת, שזה בכלל לא הם, אלא אני – זה שמשדר את הפחדים והחששות הפנימיים שלי כלפי חוץ. "כמים הפנים לפנים, כך לב האדם לאדם" אומר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה.
 
הלב הוא הדבר הכי יקר שיש לאדם, הוא אחראי להזרים את הדם בגוף, הוא גם המזרים את החיות בין בני האדם. כיום, אהבת חינם היא כבר לא מושג מעורפל, אלא מאוד פשוט וברור: לאהוב אחד את השני בחינם ובלי שום סיבה מיוחדת!
 
"וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר"(יחזקאל ל"ו, כו).זו המהות שהנחיל לנו הקואצ'ר הראשון – רבי נחמן מברסלב – לב בשר.
 
להרגיש ולהכיל אחד את השני, לא לפחד לאהוב, להיפגע, לכאוב, לשמוח כי העיקר –לא לפחד כלל!
 
 
* * *
הגר דוויג'י – מאמנת מומחית (MCI) קואצ'ינג אישי וזוגי-משפחתי, מוסמכת על ידי איק"א – האיגוד הישראלי לקואצ'ינג, מנחת סדנת שפע וערבי הפרשת חלה מיוחדים. לפרטים:Hagar.coach@gmail.com