נסיכה שהתחפשה

שעות הצהריים המאוחרות בכיכר השוק המרכזי של העיר. אנשים עוברים בנחת מדוכן לדוכן, בוחרים ממיטב הסחורות המוצעות שם והכסף עובר לסוחר.

"בואו וקנו מסחורתי, סחורה שופרא דשופרא", נשמע קולו של אחד המוכרים שמתערבב עם ההמולה שברקע, "אצלי תמצאו את הסחורה הכי משובחת ואת המחירים הכי נמוכים", ההבטחות עפות באוויר ומתערבלות באוזניהם של העוברים והשבים.

לפתע, משום מקום, הוא מגיח. על ראשו הוא עוטה רעלה שחורה אטומה ואת ידו הוא קופץ בחוזקה וצורח בקול: "מה אני אוחז ביד?!? אתם לא יודעים! בטח שאתם רוצים לדעת! למה? כי אני מחזיק את מה שכולכם רוצים! כל אחד ואחד מכם!"

מחשבות רבות ממלאות את מוחם של העוברים, דמיונות נוחתים להם אל תוך אדמה יבשה וצחיחה של שגרת החיים היבשה והחדגונית, "אולי הוא אוחז בידיו את חלומי באמת?…"

מאמרים נוספים בנושא:

לא נסיכה מהאגדות

מה יש לי ביד

אשליה אופטית

בת של מלך

והוא ממשיך לצעוק בקולי קולות ואנשים רבים נמשכים אחריו, מנסים לתפוס אותו שלא יחמוק ויברח ולא יהיה באפשרותם להגשים את חלומם.

לאט לאט השוק מתרוקן, ועדרים עדרים של אנשים נוהים אחרי אותו איש מסתורי, "תראה לנו מה יש לך ביד!" הם צועקים לעומתו. והוא רץ כל עוד נפשו בו, אך לבסוף נעצר מריצתו וכולם חגים סביבו. הוא מביט בהם במבט משועשע כשהוא מתנשף קלות, ואז – הוא מסיר את הרעלה השחורה וחיוך מרושע מכסה את פניו הצנומות. הוא מרים את ידו באיטיות מאוסה וכל האנשים העומדים סביבו כבר מדמיינים כיצד חייהם משתנים מן הקצה אל הקצה, זו בשידוכה, זה בפרנסתו ואלה בהצלחתם.

הוא פותח את היד… ו… עיניהם של האנשים נפערות לרווחה, כולם עומדים מוכי הלם, ואז נשמעת צעקתו של הילד הקטן שנדחק לתוך המעגל: "אין לך כלום ביד!!!"

"אין לו כלום ביד! הוא עבד עלינו, עבד עלינו בעיניים!", זעק קשיש אחד בקול רועד.

צעקות נשמעות מכל עבר, החושך כבר התחיל לרדת על העולם והם עומדים סביב היצור המוזר הזה מבזבזים את זמנם… לאט לאט, כולם התפזרו וחזרו כל אחד לעיסוקיו. החלום נגוז והשגרה ממשיכה…

אבל לאן?

משחק מתעתע

זהו משחק של תעתוע הנמשך (וקחו נשימה עמוקה) כל חיינו, ובכל פעם מחדש המלכודת לוכדת את רגלינו ומזכירה לנו שבאמת הוא איננו כלום. אם עדיין לא הבנתם, אני מדברת על האחד, זה שאין שני לו – היצר הרע.

כולנו, בסופו של דבר, יודעים שאין לו מה להציע לנו, אלא שידו הקפוצה חזק חזק גורמת לנו לחשוב שהוא אוחז בה את תמצית חלומותינו. העצבות והייאוש שוחקים מאיתנו את הכוח, והיצר הרע שׂוחק מאיתנו ומבלבל לנו את המוח, גורם לנו להאמין לו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ואנחנו? רודפים אחריו, מתנשפים, עייפים ומיוזעים.

שגרת חיינו לא ממלאת אותנו. אנחנו מחפשים ריגושים ותחושות חזקות שימלאו את הלב החלול שלנו… אבל אין. היצר הרע המרושע הזה גורם לנו להאמין בו, ללכת שבי אחריו. הוא גורם לנו להוזיל את ממוננו, את דמנו, לחפש עוד מילוי ועוד ריגוש שבסוף היום משאיר אותנו חלולים עד אימה. היצר הרע דואג שנקדיש את תמצית נפשנו בעבור נזיד עדשים, שלאחריו נשאר רעבים,עייפים וצמאים.

"אקומה נא ואסובבה בעיר,

בשווקים וברחובות –

אבקשה את שאהבה נפשי,

ביקשתיו, ולא מצאתיו".

והחיפוש שלנו הוא יומיומי. אנחנו מחפשים את האור שידליק את הנשמה שלנו, שיעורר אותנו. מחפשים את האור שיכיל ויאהב אותנו, שילחש לנו באוזן כמה שאנחנו יקרים, חשובים ונפלאים. אבל לעומתו, יש קול אחר שמזמזם לנו באוזן שפוצע אותנו ומכאיב לנו וכל הזמן רק "מגלה" לנו כמה שאנחנו רעים, עלובים ולא מוצלחים.

ולמגינת ליבנו אנחנו מאמינים לו, לקול הזה, שמשקר לנו.

אבל יש קול אחר, קולם של הצדיקים, קולו של הרבי הקדוש – רבי נחמן מברסלב, הקול שמכיל את הכל – את תמצית אהבת הבורא, את כל אותם הרגשות שאנו חפצים להרגיש ולחוות ולהכיל בתוך ליבנו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

ההצגה חייבת להימשך

זה התפקיד שלו

מי אני?

והעיקר, לא לפחד כלל

אבל איך זוכים בזה? איך נרגיש שאנחנו אהובים? ורגע, מהו סוד הקסם?

אז בתור התחלה, צריך לכבות את הניגון הצורמני של היצר הרע שמלווה אותנו מרגע היקיצה ועד השינה, להנמיך לו את הווליום עד לאפס ולומר לו ישר בפנים: "שקט! שקט! אני לא רוצה לשמוע אותך יותר! לא רוצה להאמין לך, אתה שקרן!" (תשמעו, זה עובד!)

ואז, לאט לאט, כשהדיבורים ייעלמו  ממחשבותיי, נתחיל לחשוב על עצמנו טוב. כן, אני יודעת שזה קשה מכיוון שעד היום היינו רגילים לחשוב שאנחנו לא מוצלחים ולא חשובים ולא ולא… אבל מיום הכל משתנה (ותזכרו מה שאמרתי!) כי מהיום נתחיל להפוך את הדיבורים על פיהם, נעשה מעשה, נקום ונאמר לעצמנו כמה שאנחנו טובים, שהקב"ה אוהב אותנו, מתפאר בנו רוצה אותנו! כי בנו הוא בחר מכל העמים! ומחשבות מצטרפות למעשים – אני רוצה להיות טובה? אז אני טובה! מעכשיו זה הרצון שלי.

"כמעט, שעברתי מהם,

עד שמצאתי, את שאהבה נפשי,

אחזתיו ולא ארפנו –

עד שהבאתיו אל בית אימי…"

ואחרי שנוריד מעלינו את תחפושת השפחה, התחפושת הבלויה והקרועה, המוכתמת והמלוכלכת, שספגה את כל שקריו ומעלליו של היצר הרע, אחרי שניפטר מן הבגדים שספגו לתוכם את ריחה 'הרע' של הנשמה שלנו, נוכל ללבוש את בגדי המלכות הנקיים והריחניים, אלו שיזכירו לנו את האמת –

אני בן/בת של מלך, לא של שפחה!

ובסופו של דבר, בעזרת השם יתברך, זיסער טאטע, נצליח למשוך את הקב"ה אל תוך הלב שלנו, ורק אם נחזיק ברצון ולא נרפה ממנו נרגיש את אהבתו יתברך מפכה ומפעפעת בתוכנו פנימה – נרגיש ראויות, חשובות, רצויות, יפות וטובות.

נרגיש שאנחנו באמת נסיכים ונסיכות.

* * *

אודל תהלים, סופרת ומאמנת אישית על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב. אתן מוזמנות ליצור קשר במייל nofarn91@gmail.com