זה מצטלם טוב!

אתם מביטים בילדכם המשחק עם חבריו ושמחים. כמה טוב שיש חברים. כמה חברותי הוא הילד שלנו, כי הכי חשוב שלילד יהיו חברים! אתם רווים נחת ופונים לעיסוקים שלכם. אבל עצרו רגע והביטו, האם החברות הזאת טובה לילד? האם היא צריכה להיות בכל מחיר?

הורים נוטים לייחס חשיבות רבה מאוד למצבו החברתי של הילד, ודי בצדק. אך צריך בכל זאת להציב גבולות גם כאן. המחשבה שאולי לילד אין חברים מדירה שינה מעיני הורים רבים. הם מוכנים לעשות הרבה על מנת ליצור עבורו כר פורה לחברויות. הם מוכנים אפילו להעלים עין ממצבים והתנהגויות לא ראויות. הם מסוגלים להתעלם מסכנות של השפעה שלילית על הילד. רבים אף שמחים עבורו (או שמא זה עבורם?) כשקוראים לו לשחק ומעודדים אותו ללכת כדי שחלילה לא יפסיד את רגעי החברות הזאת, כדי שלא יחמיץ הזדמנות חברתית. וכך, לאט לאט, הילד לומד ומפנים – חברים זה הכי חשוב בחיים. וההשלכות של חשיבה כזו לא פעם עלולות להיות קשות.

ראשית, ושימו לב: האם הילד יודע למצוא חברים טובים?

כמה הוא מניח להם להשפיע עליו, על מחשבותיו ועל התנהגותו?

האם הוא מוותר על דעותיו, עצמיותו על מנת להשתלב טוב יותר?

שימו לב איך הא חוזר מהמפגשים עם החברים.

מילים לא ראויות? דעות לא הולמות לבית?

לעתים הוא חוזר כעוס, אתם נלחצים – מי פגע בך? אבל הכעס הוא לא תמיד בגלל שפגעו בילדים הרכים והמקסימים שלנו. יתכן שפשוט מילאו את ראשם בקיטורים ובתלונות. ילדים נוטים לחקות התנהגות. חבר טוב ושמח יוסיף שמחה לילד. חבר קנטרן או ממורמר עלול למרמר גם את ילדכם. הקשיבו לדברים שהוא מספר ולימדו אותו.

מאמרים נוספים בנושא:

חברים, זה לא הולך ברגל

החברים הכי טובים

אסתר

סיפור של אהבה ושנאה

פעם היו שני חברים

יוסף ויהודה

החברים של איוב

שלוש – זה מה שכולם צריכים!

חברים, זאת מתנה!

ילדים רואים הכל. כדאי שתביטו ותראו גם אתם. וכך למדנו ממרים הנביאה אחות משה, עליה נאמר: "ותצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב, ד). האחריות לא עוזבת אותנו. אנחנו תמיד צריכים להיות שם ולהביט: מה יעשה לו?

כשהילד עדיין קטן אנחנו יכולים לסייע, לכוון, להשפיע. אחר כך הוא כבר רוצה ללכת לבד. בשלב זה, חשוב שיהיו לו הכלים המתאימים להתקדם עימם.

מכיוון שחינוך הוא חיקוי יותר מאשר הקשבה, הרי יחס אובססיבי לדעת החברה מלמד את הילד כמה חשובה דעתה של זו, וה"מה יגידו" מלמד את הילד בעיקר דבר חשוב אחד – "הכי חשוב איך אתה נראה בעיני החברה". ולעניינו של הילד – חבריו הקרובים. בוודאי שלא חבריו של ההורה המודאג לתדמיתו.

לכן, מוטב לחשוש יותר מהשפעת החברה ולא מדעתה, משום שהחשש מדעת האחר מעוותת אמות מידה מוסריות וחינוכיות עבור הילד. והחשש מדעת החברה מגביר את השפעתה על נפש הילד. על זה ב"חובת התלמידים" (פ"ז): "הילד בקטנותו מתרגל למדוד את כל דבריו במנהגי ודעת הגדולים הסובבים אותו… עד שנשארה אצלו דעה זו אף כשיגדל ויזקין, להשגיח יותר על היופי בעיני האדם (האחר) מאשר על הטוב האמיתי".

השאיפה לפוטוגניות חברתית משבשת לעתים את הראייה הבהירה של האבחנה בין טוב ורע, בין הנכון למעוות. הראייה דרך עיני האחר משבשת את הבחינה המדוקדקת של מה הכי טוב בשביל הילד שלך. מה הכי טוב בשבילך.

במקום להמריץ אותו להתחבר עם ילדים אחרים,  חשוב מאוד שנדע ללמדו על עצמו ועל יכולותיו, להגדיל את ההערכה העצמית שלו בעיניו. ילד עם דימוי עצמי גבוה והערכה לעצמו יידע לברור תמיד את המוץ מן התבן, יידע להפעיל שיקול דעת במעשיו ובהחלטותיו.

אם הילד נוהג בדרך הלא מקובלת על ההורה, מוטב להעמידו מול התנהגותו השגויה ולהסביר לו שזהו מעשה רע ושיהיה עליו להתמודד עם תוצאות מעשיו, במקום לצעוק 'תראה אילו בושות אתה עושה לי! איך אסתכל בעיני חבריי, שכניי, המשפחה…?' גישה זו מובילה אותו בצורה ישירה למסקנה הישירה והאחת: שים לב איך רואה אותך החברה! דבר שעלול לגרום לו לשים לב יותר מידי למה אומרת החברה מאשר לאמות המוסר.

יש גיל שההורים אינם יכולים להחליט ולהשפיע עבורו, אבל הם בהחלט יכולים לתת לו כלים לדברים הכי חשובים בחיים. למשל, דוגמא אישית בהתנהגות ובהעדפות ערכיות. חיזוק הדימוי העצמי על ידי אהבה ללא גבול.

את הדברים האלה תוכלו להשיג בחינם, כי לכל אחד מכם, ההורים, יש טנא עמוס וגדוש מהם!

* * *

אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  – בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.