עיניים כחולות

עליתי על האוטובוס לירושלים. צועדת במהירות אחרי הנכדים שלי שנכנסו בשמחה אל פנים האוטובוס, המושבים האחרונים כפי שהם ביקשו עוד כשחיכינו בתחנה. הכלה שלי, אביטל, שילמה לנהג עבור הנסיעה והצטרפה אלינו.

האוטובוס חלף על פני השכונות, הנופים והמרחבים והנכדים שלי, שישבו עם ראש צמוד לחלונות הגדולים, התפעלו ושמחו ממה שראו דרכם. הם גרים באוסטרליה השופעת מרחבים ונופים אבל גם מאוד נהנו מהנופים השונים של ארצנו המתוקה, צחקו ודיברו כל הדרך.

האוטובוס עצר בתחנה נוספת ואסף עוד כמה נוסעים. ביניהם, עלה בחור צעיר שישב במושב לפנינו. אחרי כמה דקות הכלה שלי, שישבה ממש מאחוריו, הסתובבה אליה ולחשה לי, "אמא, הוא צופה בפורנו בטלפון שלו".

העברנו מיד את הילדים לצד השני וישבנו כולנו שם המומים. אפילו לכתוב על זה במבט לאחור זה עושה לי לא טוב. באמת. זה היה מאוד מאוד מטריד. ובואו נודה על האמת, גם דוחה.

כשאוזניות מחוברות לטלפון ולאוזניים שלו, לא נשארה לי ברירה אלא לטפוח לו קלות על הכתף. לא הייתי נוגעת בשום פנים ואופן בגבר אבל ממש לא הייתה ברירה, והנחתי שאם הוא צופה במה שהוא צופה בטלפון שלו אז הוא בהחלט ישרוד טפיחה קלה על הכתף מסבתא חביבה. הוא כיסה את הטלפון והסתובב כשהוא מופתע לגמרי.

"מה אתה עושה?" שאלתי אותו. הוא הסתכל עלי ואני חזרתי שבו על השאלה שלי.

 "כלום" הוא אמר.

"תראה, ראינו מה אתה עושה" אמרתי, "ראינו!"

אביטל לא יכלה לעצור את עצמה. "איך אתה מעז? איך אתה יכול לראות דבר מגעיל כזה במקום ציבורי כמו אוטובוס שיש בו ילדים? איך אתה צופה בדבר כזה בציבור? לך למקום פרטי אם אתה רוצה לראות את הזוועה הזאת. מקום שאין שם אף אחד!"

"לא חשבתי שמישהו רואה", הוא מלמל משהו שנשמע כמו התירוץ הכי עלוב ששמעתי אי פעם. הוא הסתכל עלינו המום. ואז, ראיתי מולי בחור צעיר ויפה עם עיניים יפות, כחולות… בהן השתמש לראות את הכחול והמזעזע הזה בטלפון שלו, דברים שיכולים לאכול את נשמתו ולשרוף אותו מבפנים. השיער הבלונדיני שלו היה מסודר יפה, והכעס שלי פתאום נמס.

מאמרים נוספים בנושא:

בריתי שלום והגאולה הפרטית

הסיפור של דויד
אנרגיות אלוקיות
לא יכול לחכות

עולם של אשליות
שליטה במחשבות
קשר אלקטרוני

מלכודת אלקטרונית

אגודלים מכורים

הגנב מכף היד

טכנולוגיה כשרה

המכורים

מכור ל… בוץ!

תעצרו את זה!

מי יודע מה עובר עליו בחיים, חשבתי לעצמי. אילו דברים גרמו לו להגיע למקום הפתטי והעלוב הזה? ולא משנה מה זה יהיה, זה בטח משהו לא טוב בכלל!

"תקשיב" אמרתי לו. "זה דבר מאוד לא בריא לנשמה. ובכלל, דבר לא טוב. זה גורם נזקים איומים, רשמים מזעזעים על הנפש והמוח. זה לא טוב בשבילך ואתה רק תסבול מזה. אתה זקוק לעזרה. אתה צריך לראות מישהו שיעזור לך להתמודד עם זה. ויש כזה. זה מאוד ממכר העניין הזה".

"אני יודע" הוא אמר באיטיות, "אני יודע שזה רע. אני באמת צריך עזרה".

נסענו כמה דקות בשתיקה מוחלטת עד שהאוטובוס עצר. הבחור קם מהמקום שלו והלך לכיוון הדלת. כשעמד וחיכה שהדלת תיפתח אמרתי לו "בהצלחה!"

הוא הסתובב והשיב "תודה רבה" וירד מהאוטובוס.

לקח לי זמן עד שהצלחתי להפסיק לחשוב על הבחור הזה. לקח לי זמן להפסיק לחשוב על התמונה היחידה שראיתי, בלית ברירה ולשבריר שנייה כשהפניתי את מבטי למה שאביטל הראתה לי. זה באמת מזעזע שיש משהו כזה בראש, אבל אני גם לא מנסה לתאר במה הראש שלו מלא… אני מקווה שהוא יפנה לעזרה. מקווה מאוד שהוא הרגיש את הדאגה שלי כלפיו.

במבט לאחור, הייתי די המומה מהתגובה שלי. כי אם הייתם תופסים אותי בסיטואציה כזו לפני כמה שנים, אז קודם כל הייתי בוודאי המומה ומזועזעת אבל גם רותחת מזעם. הייתי צועקת עליו מתוך מהגועל שזה עורר בי וממידת הצדק (פלוס הזדהות מלאה מלווה בקיטונות של זעם עם מה שאביטל אמרה). אבל בימים אלה אני פחות ביקורתית ושיפוטית. אני יודעת לברר טוב מרע, אבל אני גם מבינה מהן נפילות. בגיל שלי יש לי הרבה סיפורים על העליות והירידות שחוויתי בחיים.

ההרגשה הכי חזקה שחשתי כלפיו הייתה שונה מאוד. זו הייתה חמלה. הוא בטח יודע שזה לא בסדר לראות פורנו ועוד במקום ציבורי. ומן הסתם, שיימיניג וכעס הם מנת חלקו ואפילו בכמות נדיבה. בטוחה בזה. אולי יש סיכוי טוב יותר לעזור לו בדיבור נעים ומבין, עם אהבה וכבוד. אנחנו יכולים רק לנסות לעורר את ליבם של הסובבים אותנו, כי כשמישהו באמת מוכן לפנות לבורא עולם צריך לעזור לו.

אך יחד עם זאת, אפס סובלנות לחטא. אבל אהבה ואפילו מעטה לחוטא תעזור לו לחזור לדרך הישרה, לשמחה ולהבנה שהחיים שקיבלנו קדושים אך גם מאוד יקרים מכדי לבזבז אותם על דברים כאלה.