לב האכילה
מתי הרגשתם בפעם האחרונה טעם באוכל? ומה זה אומר? ומה שכחנו בדרך? מיטל לוינטל על הלב של האכילה הנכונה והבריאה על פי רבי נחמן מברסלב.
מזה זמן-מה שאין לי הרגשה של טעם באוכל. מה קרה? הרי אני שומרת על תזונה בריאה – פירות, ירקות, קינואה ובלי חומרים משמרים. אז מה קורה?
אומר רבי נחמן מברסלב (ספר במידות): "מי שאינו מרגיש טעם באכילתו, ידע שניתק ממנו השם יתברך".
התרחקתי מהקב"ה. התרחקתי מהלב שלי. לא טעים. אבל איך הגעתי למקום הזה? אה, רציתי לאכול בריא. אבל מה שכחתי בדרך?
שכחתי בדרך את ההנאה. זה חלק מהעניין. זה חלק מהברכה על האוכל. "ברכות הנהנין" כשמן כן הן. שהאוכל יהיה בריא – כן. שיהיה מזין – כן. אבל גם שיהיה טעים! וגם אם ההנאה היא לא כל כך בריאה, זה עדיף. כי לפחות המזון עולה למקום גבוה עם ההנאה.
אומר רבי נחמן רבנו (ליקוטי מוהר"ן, תורה י"ט): "… ומי שיכול להתעורר התנוצצות האותיות שבכל מעשה בראשית שיש בכל דבר, אזי אכילתו ושתייתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות האותיות שבאכילה ושתיה, בבחינת (רות ג): "ויאכל וישת וייטב ליבו"; "וייטב ליבו" – היינו בחינת התנוצצות האותיות של ל"ב אלוקים שבמעשה בראשית שיש בכל דבר. וזהו "וייטב ליבו" – אין טוב אלא אור, כמו שכתוב (בראשית א): "וירא אלוקים את האור כי טוב". וזהו "ויאכל וישת וייטב ליבו", שהייתה אכילתו ושתייתו מהארת והתנוצצות האותיות של ל"ב אלוקים שבסעודתו שאוכל…"
אז אנחנו לא כאלה צדיקים שבכוונה תחילה מעוררים את התנוצצות האותיות שבאוכל. שרואים את האותיות וההתנוצצות שלהם באוכל, אבל כן להבין מה זו אכילה ואיזה דבר עצום וקדוש זה. ואיך בפשטות אחרי כל האוכל הבריא ומצד שני הבמבה והפלאפל, בסופו של דבר, צריך להיות לנו טוב על הלב. כי האכילה היא דבר כל כך גבוה, שאם בסוף אנחנו לא מגיעים ל"ייטב ליבו", אז גם אם אוכלים הכי בריא שיש לא העלינו את הניצוצות של האוכל. מה שהצדיקים עושים עם האותיות שיש בכל מאכל אנחנו יכולים לעשות עם הלב, רק עם ההנאה.
פשוט, לבחור מה לאכול. להרגיש מה מכניסים לפה. האם זה טעים לי? האם יהיה לי טוב אחרי זה? האם זה משמח אותי? ואם לא, איזה אוכל משמח אותי?
מאמרים נוספים בנושא:
"..וכל חכם פשוט [פירוש, שהוא חכם לבד אף על פי שאינו צדיק] יכול לידע האותיות שבו נברא הדבר הזה שאוכל. כי מי שיודע הכוח של מתיקות ומרירות, חריפות ומליחות, שזה מרכך וזה מקשה, זה מגדיל וזה מקטין, זה מכווץ וזה מרחיב, ויודע התחלקות האותיות, שנחלקין לשלוש אמות אמ"ש ושבע כפולות, ושנים-עשר פשוטות, ויודע האותיות השייכים לכל ספירה וספירה, ויודע כוח של כל ספירה, שזה רך וזה קשה וכו', אזי על ידי שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר, הוא יודע ומבין הצירופי אותיות שבו נברא זה הדבר. כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו – הכל לפי צירופי אותיות של לשון הקודש, ששקל הקב"ה בחכמתו וברצונו הפשוט כך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה, וכך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה. וזה בחינת חסרות ויתרות ונקודות שיש בהתורה, שהכל לפי המשקל, שגורעין ומוסיפין לפי המשקל, שצריך לגרוע לפעמים או להוסיף לפעמים איזה אות או נקודה כדי לכוון המשקל של כוח השם, הכל לפי חכמתו ורצונו, כי כן חיבה חכמתו ורצונו יתברך, שיישקל כך וכך אותיות ונקודות, ויברא בכוח הזה ואותיות ונקודות אלו הדבר הזה, כדי שיהיה לו טעם הזה וריח הזה ותמונה הזאת; וכן שקל כך וכך אותיות ונקודות אחרות וברא בהם דבר אחר, כדי שיהיה לו כוח וריח וטעם ותמונה אחרת כפי אותן האותיות, וכן בכל דבר שבעולם".
השם ברא צבעים לפירות, תפוחי עץ אדומים וירוקים, עגבנייה אדומה, תפוז כתום, ענבים סגולים… שלל של צבעים וגוונים. מאכלים בכל מיני צורות וצבעים עם טעמים שונים – חריף, מלוח, מתוק, מרקם שונה, רך, קשה, עם קליפה או בלי.
אז אחרי הכל, אם האוכל הוא כל כך גבוה, איך נדע מה לאכול? מה לבדוק לפני שנאכל? אנחנו לא בדרגה של החכמים שיודעים את סודו הקבלה באוכל.
ממשיך רבי נחמן ונותן לנו עצה נפלאה: "… וזה בחינת "ומציון יסעדך" (תהלים כ), שיהיה סעודתך, היינו האכילה ושתיה וכל התענוגים, מציון. וסימן האותיות המציינים ומסמנים בכל דבר, כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר הזה".
הטעם, הריח והתמונה – הוא הציון והסימן של האותיות במאכל הזה. כלומר, כשמקשיבים ללב, מתבוננים במאכל – בטעם שלו. בריח שלו. במראה שלו.
וזה הסימן האם לאכול או לא. וההקשבה ללב, משמעה – האם אני רוצה לאכול? זה יהיה לי טוב? האם אני ברוגע בזמן האכילה?
"… ומי שאוחז במדרגה זו, "ומציון יסעדך", מזה מאיר ליבו. כי שם הלב הוא על ידי שמקבל וניזון משופרא דשופרא (עיין זוהר פנחס רט"ז: ובדף רכ"א:) מל"ב אלוקים של מעשה בראשית, שהם בחינת האותיות שיש בכל דבר, שכלם נמשכין מבחינת ל"ב אלוקים של מעשה בראשית".
ואז אזכה לאכילה בקדושה. ואז, בוודאי שהלב יאיר ונזכה לשופרא דשופרא – לל"ב של מעשה בראשית, כמו הצדיקים ממש!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור