הלילה שמאיר את החיים

חודש ניסן הוא חודש מיוחד ומלא כוח לחיזוק האמונה. "שמים פתוחים", אומר ה"שם משמואל" וכל אחד יכול לבקש מה שהוא רוצה. ואין דבר גדול יותר מהאמונה. הדובדבן של החודש הוא ליל הסדר, בו מספרים את סיפור יציאת מצרים, הסיפור של עם ישראל, ביחד עם כל המשפחה. וכשם שמתכוננים להגיע לפסגה של כל דבר, ההכנות הפיזיות, כך גם צריך להתכונן להגיע לפסגת החודש הזה, לילה שמאיר לנו את החיים.

כתוב במגילת אסתר "ויעש המלך כדבר ממוכן", גדולי החסידות אומרים בדרך הדרש, שמלכו של עולם משפיע לכל אדם כפי ההכנות שלו. וזה מה שאני נוהג לעשות – להכין את כל קוראיי ושומעיי לזכות במהות החג ולהתחבר לאור הרוחני הנפלא שלו. ותמיד אחרי החגים ניגשים אלי אנשים ואומרים לי, "הרב, מעולם לא היה לי חג כזה!"

ואם בכל חג זה קורה קל וחומר בחג הפסח, הבא עלינו לטובה, שהוא חג עשיר מאוד בהכנות, בהלכות המסועפות, ניקיונות בבית ובמצוות החשובות והעיקריות שלו, כפי שציינתי בפסקה הראשונה. והכנות כמו שכולם יודעים – דורשות השקעה מרובה.

בהקדמה שכתבתי בהגדה בהוצאת מוסדותינו, נגעתי בדברים נפלאים הקשורים למעלת הלילה המיוחד הזה, וצירפתי גם עצות מעשיות. לכן אני ממליץ לכם לפנות זמן לקריאת המאמרים שצירפתי בהגדה זו ולהיעזר בהם.

בימינו, הקדמה עושה לנו חיים קלים. מקררים, מקפיאים ועוד שלל מכשירים שמקלים על העשייה שלנו. לכן אין שום סיבה לחכות לרגע האחרון, והחכם עיניו בראשו, יקדים את כל ההכנות הטכניות והקניות ולא יחכה לרגע האחרון, כך יהיה פנוי ומיושב בדעתו להגיע לליל הסדר רגוע ושליו ועם המטען הרוחני הנכון.

סיפור יציאת מצרים הוא הדבר החשוב והקדוש של לילה זה, לכן צריך להאריך בסיפורים שנכין מראש. וכמו שאומר הזוהר הקדוש, שכל פמליה של מעלה באה לבתי ישראל לשמוע את סיפור יציאת מצרים. אלא, שצריך לדעת שהסיפור הוא לא העיקר! כדי להבין מה העיקר באמת יש להתבונן בתקנות חז"ל ולבחון כיצד חכמינו הקדושים תפסו את מהות הלילה.

בליל הסדר ישנו דבר חריג מאוד שאינו נמצא בשום לילה בשנה. אף פעם אנו לא אומרים הלל בלילה, אפילו לא בחנוכה שכולו מוקדש להלל ולהודאה, ולא בשום חג. אך בליל הסדר אומרים הלל פעמיים באותו הלילה ועוד פעם אחת למחרת בבוקר! וכן אומרים פעמיים את תפילת 'נשמת כל חי' – הן בלילה והן בבוקר, ונהגו ישראל להוסיף עוד שירים ופיוטים ואמירת 'שיר השירים' שהוא המעולה שבכל השירוֹת. בדבר זה מעוררים חכמים את תשומת ליבנו להבין – שתכלית ליל הסדר היא לחנך את האדם להכרת הטוב, ותכלית המצווה בהארכת סיפור יציאת מצרים היא ההודאה וההלל ולא הסיפור כשלעצמו.

מאמרים נוספים בנושא:

רק אתם!

היד הנסתרת

הסדר של אלוקים

ארבע כוסות אל החופש

לקרוע את ים סוף לגזרים

רק ככה נצא מזה

צעדים אל החופש

עבדים היינו… ועכשיו?!

15 סגולות לפסח

מכות, על שום מה?

תרגישו שאוהבים אתכם

לתת ולעשות את ההבדל! – הזמנה להיות שותפים במפעל הנתינה של הרב שלום ארוש!

איך מסַפרים?

הרעיון שמטרת הסיפור היא ההלל וההודיה כבר כתוב בחז"ל על מגילת אסתר, כמו שאומרת הגמרא: "קריאתה זו הלֵילא". כלומר, שסיפור המגילה מטרתו זהה למטרת אמירת ההלל, ואומר על כך בעל 'יסוד ושורש העבודה': "עיקר הקריאה היא לידע מגודל הנס ובוודאי הכוונה מזה שבידיעתו מגודל הנס ייתן הודיה ושבח ליוצרנו ברוך הוא וברוך שמו". ומוסיף ואומר: "כי בוודאי בלתי הודאה כלל במחשבתו לחשוב מחשבות גבורות ה' המה וליתן הודאה על זה במחשבתו – אין אדם יוצא ידי חובתו כלל בקריאת המגילה!"

ואם כך הוא הדבר, כל שכן במצוות סיפור יציאת מצרים. כי בלי לעורר בליבנו הכרת הטוב ושבח והודיה לבורא עולם, אלה יכולים להיות סיפורי אלף לילה ולילה, חלילה. ורק על עניין זה אמרו חז"ל, "כל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח" משום שמהות הסיפורים היא להוסיף ולהרבות הודיה ושבח לקב"ה על כל החסדים והניסים שעשה ועושה עמנו.

זו הסיבה שהדגישו לנו חז"ל דבר זה לאורך כל הלילה, שכבר פותחים את הלילה בהַלֵל בבית הכנסת ובמהלך הסדר מרבים בסיפורים ובפרטי פרטים, שעל כל פרט אומרים 'דיינו', ולאחר ההגדה אומרים הלל השלם והלל הגדול ונשמת כל חי. מה זה בא לבטא? מה זה אומר?

ישנו הבדל גדול ומהותי בין אדם עם הכרת הטוב לבין אדם חסר הכרת הטוב. אני לא מדבר על אדם שלא אומר תודה בכלל, הוא כפוי טובה ונמצא בשיא החושך הרוחני ואין מה לדבר עליו. אלא, על ההבדל העצום בין שני אנשים שכן מודים ואומרים תודה. יש את זה שאומר תודה כדי לצאת ידי חובה ולהתנער מה"עול", הוא לא יחזור שנית ויאמר תודה אם צריך שהרי "כבר אמרתי תודה".

לעומתו, אדם עם הכרת הטוב באמת הוא 'אסיר' תודה. כלומר, קשור למילה הזו לא יכול להיפרד ממנה, לכן גם אחרי שאמר תודה בלב נרגש דעת לא מתקררת, הלב שלו סוער והוא חייב להודות עוד ועוד, למור דברי הערכה למיטיבו. אדם כזה נהנה ומרגיש עונג עצום מכל תודה שהוא אומר, וככל שהוא יוסיף – הרי זה משובח וישמח אותו.

תודה בלי הפסקה

זו בדיוק ההרגשה אליה אנו אמורים להגיע בליל הסדר מתוך הסיפורים, לכן תיקנו לנו חז"ל כל כך הרבה דברי שבח והלל. וגם לאחר הסדר הוסיפו במהלך הדורות שירות ותשבחות ופיוטים, כי אחרי כל ההודאות אנחנו עדיין מרגישים שאפילו לא התחלנו להודות. זה מה שחז"ל מספרים לנו בהגדה שחכמינו היו מספרים ביציאת מצרים כל הלילה עד שבאו תלמידיהם וכו'. ומדוע סיפרו הצדיקים כל הלילה? כדי ללמדנו שלמידת הכרת הטוב אין סוף ואפשר לספר בלי סוף כל הלילה. ובזה רצו לתת לנו דוגמה חיה שכך חיו הצדיקים את מהות הלילה וכך צריך כל אחד לשאוף וללכת בדרכם כי זו התכלית של הלילה.

והרעיון של הכרת הטוב המלאה והמושלמת שאין לה סוף, בא לידי ביטוי בצורה המתוקה ביותר באחד החלקים המפורסמים של סוף ה'מגיד' שנקרא "דיינו".

ומה הכוונה 'דיינו'? האם יש ערך ליציאת מצרים בלי קבלת התורה? ישנה שאלה מפורסמת על מה שאומרים – "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו", כולם שואלים: מה העניין לעמוד לפני הר סיני אם לא מקבלים את התורה? אבל איך אומרים, שערי תירוצים לא ננעלו וישנם הסברים רבים ויפים, אך עדיין זה קשה, למה זה 'דיינו' – מספיק?

ראשית, חשוב לדעת שלכתחילה אין שום שאלה. כאשר אומרים 'דיינו' אין הכוונה שמספיק שבורא עולם היה עושה לנו רק דבר זה, אלא שעל כל טובה מתוך רשימת ה'דיינו' הארוכה היה ראוי לנו להודות ולהלל כל ימי חיינו. וככל שנודה זה לא יספיק אפילו על אותה הטובה, כמו שאומרים ב'נשמת כל חי': "ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה וכו' – אין אנחנו מספיקים להודות וכו' על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות וכו'."

חוט השני של ליל הסדר

זו הסיבה שבמהלך הסדר עלינו לעורר את ההרגשה ש"חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים". כלומר, כשאדם חוֹוה 'על בשרו' את הגאולה – ניתן בקלות לתאר את הרגשת הכרת הטוב העצומה שהוא מרגיש, ומטרת הלילה היא להגיע להכרת הטוב העמוקה ביותר. לכן אומרת ההגדה: "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה" וכו'", וכן "ולא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה, אלא אף אותנו גאל עמהם" – כי צריך להרגיש בליל הסדר כאילו היום נגאלנו, ברגע זה ממש, ועכשיו אנחנו מודים לבורא כמו אדם שיצא ברגע זה מעבדות לחירות.

הסדר רק מתחיל!

לכן, אל תטעו לחשוב שברגע שהגענו ל"שולחן עורך" הסדר חלילה נגמר, אוכלים והולכים לישון. ממש לא. הסדר רק מתחיל! רק אז אנו מגיעים לתכלית שלו, הלבבות פתוחים בשיא והרגשות גואים. זה בדיוק הזמן להלל את הבורא כמו שצריך. השקיעו כוחות ושמחה בהלל ובשירה וגם לאחר הסדר תוסיפו שבחים והלל כפי יכולתכם. למה? משום שאת כל האורות של הלילה המיוחד הזה מקבלים על ידי הסיפורים והשבחים לבורא.

ליל הסדר על שלל גווניו ומצוותיו מאיר את כל השנה כולה, את כל החיים של האדם. ובפרט בנקודה זו של התודה וההודיה לבורא עולם, שהיא עיקר אור החיים והיהדות. יהי רצון שזכה לאור מיוחד זה ונמשיך אותו על כל השנה כולה, אמן.

פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!