פרשת השבוע חקת פרה אדומה: שלא נדע

תכלית הידיעה היא שלא נדע, זה אחד המשפטים היותר מפורסמים במשנתו של רבי נחמן מברסלב, ופירוש משפט זה – שעיקר החכמה היא שישכיל שהוא רחוק מן החכמה, שלא יחזיק עצמו חכם, כמאמר הכתוב "אמרתי אחכמה, והיא רחקה ממני". כלומר, כשרוצה אדם ללמוד ולהחכים יידע שהוא תמיד רחוק מן החכמה, הוא צריך להתמלאות ממנה, ואז מיד להתרוקן מהמחשבה שהוא אכן חכם.

בפרט בכל מה שקשור למצוות התורה ולסיפוריה, שהנסתר רב על הנגלה, וכל אדם רואה בחוש איך מזמן לזמן הדברים נראים לו אחרת, סיפור גן עדן של גיל עשרים הוא לא אותו סיפור של גיל בינה. אותו דבר עם המצוות, שאומנם כל אחת מוגבלת לענייניה, אך הרעיונות הנובעים ממנה הם אינסופיים, כי המצוות נמשכות מהבלתי גבול, לכן אי אפשר לעמוד על תכליתן.

והעניין שאנו רואים, שכל מפרשי התורה חותרים ומתאמצים לנמק ולתת טעמים למצוות, ולא רק למצוות ולמשפטים שהם דברים שהשכל יכול להבין יחסית בנקל, אלא אף לחוקים שהם בבחינת גזירת מלך – זה רק כדי ליישב קצת דעתנו, כי שכלנו הוא המלאך המתווך ביננו לבין האלוקים, אך אין הפירושים נוגעים במהות המצוות, אלא רק בלבושים שלהם. למה? כי המהות היא האלוקות עצמה, המהות זה הנעלם החסר במשוואה, אותו תמיד ממשיך החכם לחפש.

זה מה שבאה פרה אדומה ללמד אותנו: לשאוף תמיד אל השכל שהוא מעל השכל, לא להתבלות עם השכל הישן, לאתגר את השכל בכל פעם מחדש, כי הזקנה תופסת רק את זה שכבר 'מבין ויודע' ומחזיק עצמו חכם, כי תשוקתו להוסיף דעת דועכת, אך כשהוא מתבונן בעין האמת בענווה הוא נוכח לדעת שהשכל שלו, ביחס למדעי האמת, הוא כמו שכל של נמלה מול גלגל חמה, ואז מחדש מתעוררת בו תשוקה להבין את החידה עליה נאמר – "פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ".

עם כל הכבוד לשכל שלך, ויש אליו הרבה כבוד, כמו שאומר האבן עזרא "שיקול הדעת הוא היסוד, ולא ניתנה התורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלוהיו הוא שכלו", הוא לא סוף פסוק! ולמרות שהשכל הוא אור גדול המאיר לאדם בכל דרכיו, לא על פיו יישק דבר! כי השכל האנושי מוגבל ולכן אינו תופס את הבלתי גבול. הוא רואה בכל דבר תופעה ולא מהות, לכן אי אפשר לתת לו את הסמכות להיות הבורר העליון בעולם התחתון, הוא יכול במקרה הטוב להבין את האנטומיה של הפרה, אך לא את הסוד של הפרה אדומה.

ובאמת, אף אחד לא יודע ואף אחד לא מבין, וצריך להגיע למדרגה שהוא יודע ביודעין שהוא לא יודע, ולא בגלל שהוא מנמיך את עצמו אלא מצד האמת, כי המהות היא אחדות פשוטה, והאדם הוא יצור מורכב, ההשגה שלו את המציאות נעשית בחלקים, החושים שלו מוגבלים, וכך גם השכל, לכן הוא לא יכול להשיג אמיתת המציאות בשלמותה, מציאות אותה אף הנביאים השיגו רק בהבזקים.

זה מה שקרה לשלמה בחקר מצווה זו, שהפילה לו את האסימון, שם הוא נכנע סופית והודה כי שכלו, אפילו של החכם באדם, הוא לא המילה האחרונה ומה שהוביל אותו לומר: "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי".  והאמת, שצריכים לחדד את השכל, כי לא ניתנה תורה לקופים או למי שאין בו דעה, אך עם זאת ובאותה נשימה עלינו לזכור ש'תכלית הידיעה היא שלא נדע', כי ה'אין שכל' הוא פסגת השכל הנעלה.