פרשת השבוע שמות – אל תלכו לבד

"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו".

במשפט מתומצת זה מודיעים לנו חז"ל אמת נוקבת: בתוכך יש יצר הרסני שכל מטרתו להמית אותך ואין לך שום סיכוי להציל את עצמך בכוחות שלך, אתה חבוש ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. מה שכן יש ביכולתך לעשות זה לצעוק אל הבורא, לבקש עזרה ממי שיש בידו להציל אותך.

זו תמצית השכל אותו צריך לדעת – לעולמי עד תזדקק לעזרתו של הבורא, ברגע שתלך עם הכוחות שלך לבד פרעה ימית אותך, אם לא בגשמיות אז ברוחניות.

על זה מדברת פרשת שמות: כיצד הכוח המדמה דואג להמית את האדם, כי מצרים מייצגת את מיצרי הגוף תאוותיו וצרכיו, ופרעה הוא הכוח המדמה המושל בארץ מצרים והוא עושה זאת דרך הזיכרון, מעורר אותנו אל מה שאולי יעשה טוב, שיענג אותי שוב כמו שהתענגתי פעם, כי הדמיון הוא הזיכרון, והזיכרון מטבעו תמיד מושך אל התענוג המוכר והידוע.

וזה שאומרת התורה: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף, כלומר שהכוח המדמה אינו מכיר בתוספות השכל והדעת שהאדם מוסיף. לא משנה מה אדם יעשה, כמה הוא ילמד יתפלל או יקדש את עצמו, יצרו תמיד יתחדש עליו להמיתו. פרעה מלך מצרים לעולם לא יודע את יוסף, הוא לא יודע והוא גם לעולם לא יידע, כי הוא לא רוצה לדעת ואין זה תפקידו. תפקידו להמשיך למשול בארץ מצרים, לכן וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ – שהם כל איברי הגוף, הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, "המדמה" מנהל דו שיח תמידי עם הגוף ואומר לו 'בוא נאכל משהו, בוא נתפנק קצת בתענוגות החושים לפני שבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שהם כל כוחות נפש החיוביים, יתאחדו ויקומו נגדנו, צריכים להסיח דעתו הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ, שלא ייווצר מצב בו תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה, ויצליח השכל לשכנע אתכם להשתעבד לו ולא לי'.

הדמיון רוצה להמית את האדם, אבל יש עצה נפלאה בשביל זה – הצעקה!

ככה מדבר פרעה אל איברי הגוף המיוצגים בארץ מצרים, הוא אומר להם: השכל של איש הישראלי הוא לא כמוני, הוא לא יפנק אתכם, לא יהיה לכם כל מה שאתם רגילים בו, אתם תסבלו, הוא ייקח אתכם לבית המדרש, יאלץ אתכם לקרוא בקול רם, לעמול קשה בתורה ובתפילה, אני ממליץ לכם להקשיב לי, תזרמו עם המוכר והידוע לכם, אל תחפשו לעשות שינויים גדולים מדי. "מצרים, הכי טוב בבית".

כך מתארת לנו התורה את קולו של פרעה בתוכנו, הוא קולו של הכוח המדמה שאיברי הגוף והחושים סרים למשמעתו באופן כמעט לא בחירי. לכן, הכלל הגדול אותו צריכים לזכור הוא – שלא משנה מה יעשה אדם, פרעה תמיד יישאר מלך מצרים!

ואין עצה ואין תבונה עבורנו כי אם צעקה, כמו שמספרת לנו התורה, שרק כאשר בני ישראל צעקו מעומק הלב, עד שהתקיים בהם "וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי", הקב"ה עזר להם והוציאם ממצרים אל השלב הבא – אל ים סוף, כשלב המקדים למלחמת המדבר בדרך לארץ ישראל, הארץ המובטחת.